חברת מפעלי ים המלח טוענת (4.5.21), כי רשות המים ביקשה לכסות על חשבונה גירעון בשוק המים. לפיכך החליטה הרשות לשנות את סיווג רישיונה מ"מפיק-ספק" (רישיון הניתן לגורם המפיק מספק מים לעצמו ולאחרים) ל"מפיק-צרכן" ולדרוש ממנה 30 מיליון שקל נוספים בשנה, כך שתידרש לשלם 65 מיליון שקל מדי שנה.
לדברי מפעלי ים המלח, השינוי מנוגדת לעובדות ולהודאת רשות המים, לפיה היא ספק המים הפרטי הגדול בישראל, ספק חיוני המספק מים בהיקפים ניכרים לעצמו ולאחרים. לדברי מפעלי ים המלח, הספקת המים באמצעות מפעלה המהווה 3% משטחה של המדינה, פטרה את המדינה מן הצורך להקים מערכת מים שתפיק, תוביל ותספק מים באזור ים המלח והנגב המזרחי, שהוא אזור המנותק באופן יחסי ממערכת ההולכה הארצית.
מפעלי ים המלח מציינת, כי עד 2017 ובהתאם לדין היא לא שילמה תשלום כלשהו בגין הפקת מי הקידוחים המלוחים אותם היא מפיקה ומספקת לעצמה, וכך גם למתקן ההתפלה של מקורות הממוקם בנווה זוהר. בשנת 2018, בעקבות הרפורמה בשוק המים, הוטל עליה לראשונה תשלום שנתי בסך 34 מיליון שקל מדי שנה בגין המים אותם היא מפיקה ומספקת, חרף היותם מים מלוחים. בהמשך לרפורמה העניקה רשות למפעלי ים המלח רישיון הספקה לצד רישיון הפקה. אך לאחר שנים ספורות בלבד ובלא כל שינוי בנסיבות, מבקשת כעת הרשות לדרוש ממנה סכומי עתק נוספים.
לדברי מפעלי ים המלח, היא מימנה את הקמת מערך הפקה וההספקה של המים בעלות של מאות מיליוני דולרים במקום שהרשות המים תישא בהשקעה, וגם מטעם זה יהיה נכון וצודק לחייב בתעריף ספק - תעריף מופחת לעומת תעריף צרכן. היא מבקשת מבית המשפט המחוזי בחיפה לבטל את החלטת הרשות, ולחלופין - לדחות בשלוש שנים את שינוי הסיווג. הבקשה הוגשה באמצעות עו"ד שוקי חורש וטרם הוגשה תגובת הרשות.
