"ברי כי הנרטיב הפלשתיני שונה מהנרטיב הישראלי. מחבלים שביצעו פעולות טרור שנתפסות בישראל כמזעזעות במיוחד, זוכים לעיתים לפעולות הנצחה וזוכים באופן שוטף לתמיכה כספית בהם ובמשפחותיהם, בעוד שפעולות שביצעה ישראל נתפסות על-ידי הפלשתינים כמעשי טרור. אלא שבית משפט בישראל אינו אמור להדהד נרטיב פלשתיני שכל כולו מנוגד לתקנת הציבור בישראל, ולעניין זה אין נפקא מינה אם אותו נרטיב משמש כטענת הגנה או כטענת התקפה, אם כצינה או כחנית". כך אומר (יום ג', 11.5.21) שופט בית המשפט העליון,
יצחק עמית.
עמית קובע, כי בית המשפט בישראל רשאי לדון בתביעות נגד הרש"פ שהגישו פלשתינים, אשר נאסרו ועונו בידי שירותי הביטחון הפלשתינים בטענה שקיימו קשרים עם ישראל. הוא דחה את ערעורה של הרשות נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט
משה דרורי), אשר קבע שעליה לפצות 52 תובעים - חלקם ישראלים וחלקם פלשתינים - בשל התעללותה בהם. דרורי חייב את הרש"פ לפצות אותם ב-12 מיליון שקל על כליאת שווא, והדיון על יתר הפיצויים טרם הסתיים (ראו קישורים משמאל).
עמית שב וקובע, כי שפסק בית המשפט העליון בעבר, כי הרש"פ אינה מדינה מבחינה משפטית ולכן איננה נהנית מהחסינות הניתנת למדינות זרות. עוד הוא דוחה את טענתה לפיה אין לדון בתביעות אלו בישראל, בהזכירו שקשה להניח שתובעים אלו - לאור מה שעבר עליהם - היו זוכים לקבל את יומם בבית משפט פלשתיני. הרשות טענה שהיא הייתה רשאית לעצור פלשתינים שביצעו מעשי בגידה וריגול בקשריהם עם ישראל, משום שהיא בגדר אויב; ומאחר שמעשיהם פגעו בה ולא בישראל, סמכות השיפוט היא שלה ולא של ישראל. עמית דוחה מכל וכל טענה זו:
"קשה להלום כי החוק הפלילי הירדני הנוגע ל'בגידה' יופנה כנגד מדינת ישראל
כמדינת אויב, כאשר המפקד הצבאי הוא הריבון שנכנס בנעלי הממלכה הירדנית, ולא
הרש"פ. יתרה מכך, עבירת הבגידה לפי הדין הירדני מתקיימת רק כאשר מדובר בבגידה במדינה, וכפי שכבר צוין, הרש"פ איננה בגדר 'מדינה'. מכל מקום, צווי המפקד הצבאי כריבון גוברים על החקיקה הירדנית ועל-פי צווים אלה, ברי כי מדינת ישראל אינה בגדר אויב. נהפוך הוא, אויב הוא מי שמבצע עבירה המופנית כנגד מדינת ישראל, שמטרתה לפגוע בביטחון הציבור, בכוחות צה"ל או בסדר הציבורי בישראל או באזור.
"הכרה בכך ששיתוף פעולה עם המפקד הצבאי מאפשר לרש"פ לפעול בדרך של כליאה והעמדה לדין, משמעה כי הלכה למעשה אין למפקד הצבאי סמכות ביטחונית בשטח, וזאת בניגוד להסכמי הביניים [הסכמי אוסלו]. הטענה לפיה דין האזור מעניק לרש"פ סמכות לכלוא ולענות את המשיבים בשל שיתוף פעולה וסיוע ל'אויב הציוני', אינה מתיישבת עם תכליתם ולשונם של הסכמי הביניים, ולתכלית שעומדת בבסיס התחייבותה של הרש"פ לעצור ולהעמיד לדין אנשים החשודים בביצוע מעשי אלימות וטרור".
עמית מוסיף: "אכן, גם לרש"פ אינטרסים ביטחוניים לגיטימיים, אך האינטרס הביטחוני הישראלי שאותו מייצג המפקד הצבאי הוא האינטרס שידו על העליונה... הרש"פ טענה כי סמכות המפקד הצבאי היא כנגד תושבי הרש"פ שפגעו בביטחון ישראל, בעוד שמעשיהם של המשיבים לא פגעו בישראל ועל כן הסמכות לעצור ולכלוא אותם נתונה לרש"פ. אכן, המשיבים עצמם לא פעלו נגד ביטחון ישראל: נהפוך הוא, הם שירתו את ביטחון ישראל. דווקא בשל כך, פגיעה במשיבים על-ידי מעצרם וכליאתם היא פגיעה באינטרס הביטחוני של ישראל, מה שאין הרש"פ רשאית לעשות על-פי הסכמי הביניים והמנשר שהותירו את האחריות הביטחונית בידי ישראל.
"מטבע הדברים, ניסיונות הרש"פ לאתר סייענים ומשתפי פעולה עם מדינת ישראל, עומדים בניגוד לאינטרסים הביטחוניים של המדינה. לא בכדי שמרה ישראל לעצמה בהסכמי הביניים ובמנשר את האחריות בתחום הביטחוני. אחריות זו יש לפרש במובן הרחב, לרבות בתחום המודיעיני, שכולל גם 'יומינט', קרי, הפעלה של סוכנים, סייענים ומשתפי פעולה. לרש"פ אין סמכות לבצע פעולות שפוגעות בביטחון המדינה, ובכלל זה פעולות החקירה והמעצר שננקטו על ידה על-מנת לאתר סייענים ומשתפי פעולה עם המדינה".
לדברי עמית, "רשאית הרש"פ להגן על ביטחונה-שלה ולפעול כנגד מרגלים וסייענים, כל עוד אין בכך כדי לפגוע באינטרסים הביטחוניים של המדינה, שהותירה כאמור את האחריות הביטחונית בידיה. כך, לדוגמה, רשאית הרש"פ לפעול כנגד מי שנחשד בריגול לטובת מדינה או ארגון אחר, כמו החמאס, דאעש, אירן וכיו"ב, ככל שאין בכך כדי לפגוע באינטרס הביטחוני של ישראל אשר מעוגן בהסכם מתאים בין שתי הישויות. אף ייתכן כי התוצאה תהא שונה בתקופות ובמצבים שבהם מתקיים שיתוף פעולה ביטחוני הדוק בין הרש"פ לבין ישראל".
עמית הפחית במחצית את סכום ההוצאות בהם חייב דרורי את הרש"פ לכיסוי שכרם של המומחים מטעם התובעים והעמיד אותו על 450,000 שקל. הוא חייב אותה בהוצאות בסך 25,000 שקל בהליך הערעור. השופטים
יעל וילנר ו
אלכס שטיין הסכימו עם עמית. את הרש"פ ייצגה עו"ד נגה מושקוביץ בן-שבת; את התובעים ייצגו עוה"ד ברק קדם, אריאל חיומי, אריה ארבוס ויהודה לוזון; ואת היועץ המשפטי - עו"ד נעמי זמרת.