תליון שרשרת ששימש כקמיע להגנה, המתוארך לתקופה הביזנטית (שהייתה גם תקופת התלמוד בגליל), נמסר לידי רשות העתיקות. הקמיע, הנושא כתובות ביוונית וחריטות, נתגלה לפני כ-40 שנה על-ידי טובה חביב ז"ל, מראשוני מושב ארבל, בקרבת בית הכנסת העתיק ביישוב, וכעת, הוא נמסר לאוצרות המדינה על-ידי קרוב משפחתה. התליון, העשוי ברונזה, מלמד על אמונותיו של הבעלים ועל חששותיו מפני עין הרע ושדים מזיקים.
הקמיע שנתגלה הינו תליון שרשרת, עשוי ברונזה. מצידו האחד מופיעה דמות של רוכב, הדוהר על גבי סוס. ראשו של הרוכב מוקף בהילה, והוא מחזיק בידו רומח המופנה כלפי מטה, לעבר דמות נשית השוכבת על גבה. מעל לדמות הרוכב, במתאר של חצי עיגול, נחרתה כתובת ביוונית, שמשמעה בעברית: 'אל אחד המנצח את הדברים הרעים'.
מתחת לרגלי הסוס מופיעות ארבע אותיות ביוונית: I A W Θ, המהוות עיוות של שם האל היהודי (יהוה IHYH). בגב הקמיע, נחרתה צורה של עין, המותקפת על-ידי חיצים הנעוצים בה, ועל-ידי חפץ הנראה כמו קילשון. העין מאוימת על-ידי שני אריות, נחש, עקרב וציפור, המופיעים תחתיה. בחלק העליון של צד זה, מופיעה הכתובת היוונית המקוצרת: 'אל אחד'.
לדברי ד"ר איתן קליין, סגן מנהל היחידה למניעת שוד ברשות העתיקות אשר חקר את הקמיע, "הקמיע משתייך לקבוצת קמיעות מהמאות ה-5'-6' לסה"נ, שמקורם מהמרחב הארץ-ישראלי-סורי, וקרוב לודאי שהם יוצרו במרחב הגליל ובאזור לבנון. לעיתים, מכונה קבוצת קמיעות זו "חותם שלמה", ובה הרוכב מנצח את הרוח הרעה - במקרה זה, דמות נשית, המזוהה עם השדה המיתולוגית גלו (Gello/Gyllou), שמאיימת על נשים וילדים וקשורה לעין הרע. בגב הקמיע, יש לזהות את צורת העין עם העין הרעה, המותקפת ומנוצחת באמצעים שונים. על כן, סביר כי הקמיע שימש להגנה מפני עין הרע, ייתכן שעל ילדים ונשים".
בתקופה הביזנטית היה היישוב ארבל יהודי, והוא נזכר במקורות ההיסטוריים מימי התלמוד פעמים רבות. התקיימה בו תעשיית פשתן וביקרו ולימדו בו חכמים רבים. "אמנם, במחקר מקובל לזהות את העונדים קמיעות מסוג זה עם מאמינים נוצריים או גנוסטיים, אך מציאת הקמיע בתחומי יישוב יהודי בו התקיים בית כנסת במאות ה-6-5 לסה"נ, עשויה להעיד כי אף יהודים בני התקופה ענדו קמיעות מסוג זה, ואלו שימשו את המשתמשים להגנה כנגד עין הרע ורוחות רעות", אומר קליין. "ברצוני להודות למוסר הקמיע על הפגנת אזרחות טובה, ואני קורא לאזרחים שמצאו בעבר פריטיםעתיקים למוסרם לידי אוצרות המדינה, שכן פריטים אלו מספרים את סיפורה המורשתי-היסטורי של ארץ-ישראל והם שייכים הן מבחינה חוקית והן מבחינה ערכית-מורשתית לכלל אזרחי המדינה".
