עיריית טבריה רשאית לגבות תשלום מבתי המלון בעיר תמורת פינוי הפסולת שלהם - קובע (יום ה', 27.5.21) שופט בית המשפט העליון בדימוס, מני מזוז. לפסיקה זו עשויה להיות השלכה על רשויות מקומיות נוספות.
בשנת 1991 נקבע בטבריה חוק העזר העוסק באיסוף האשפה, ולגישת העירייה הוא מסמיך אותה לגבות תשלום על איסוף אשפה עודפת - הכמות הנוצרת בבתי עסק גדולים במיוחד. בשנת 2013 פסק בית המשפט העליון, כי פינוי אשפה הוא אומנם חובה בסיסית של הרשות המקומית, אך היא רשאית לגבות תשלום תמורת פינוי של כמות העולה על זו הבסיסית שהיא תקבע. בשנת 2019 הודיעה עיריית טבריה לבתי המלון בעיר על כוונתה לגבות מהם תשלום כזה. בפני בג"ץ תלויות ועומדות מספר עתירות נגד אמות המידה שפרסם משרד הפנים בנוגע לתשלום פינוי הפסולת.
בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט יונתן אברהם) קיבל עתירה נגד החלטת העירייה, אותה הגישו התאחדות המלונות בטבריה ורשת פתאל, אך מזוז קיבל את ערעור העירייה. לדבריו, בניגוד לטענת ההתאחדות ופתאל - חוק העזר כולל במפורש סמכות להורות לבעל או מחזיק ב"מפעל" לפנות פסולת ואשפה, וכן להטיל עליו את הוצאות הפינוי של הפסולת שמוטל היה עליו לפנות, אם העירייה פינתה אותה. "אכן, הניסוח של חוק העזר, שנחקק עוד בשנת 1991, אינו מיטבי, והוא אינו מטיל במישרין חובה על בעל מפעל לפנות אשפה או פסולת הנוצרת אגב פעילותו של המפעל או העסק. ואולם חוק העזר מסמיך כאמור את ראש העירייה ליתן הוראה כזו; ומשניתנה הוראה - דינה כדין חובה המוטלת בחוק העזר", ממשיך מזוז.
מזוז מוסיף: "אין גם ממש בטענה כי בתי מלון אינם בגדר 'מפעל'. בית מלון הוא במובהק בגדר 'כל עסק... או מקום אחר שבו מתנהל עסק המייצר, לדעת המפקח, כמות גדולה של פסולת', כאמור בהגדרת 'מפעל' בסעיף 1 לחוק העזר. אינה נדרשת בקיאות או מומחיות מיוחדת כדי לדעת כי בתי מלון, ובמיוחד בתי מלון בישראל המספקים דרך שגרה גם שירותי הסעדה, מייצרים 'כמות גדולה של פסולת'".
ההגדרות בחוק העזר לוקות בחסר, מציין מזוז, אך אין בכך כדי לפגוע בתכליתו. "המונחים 'אשפה' ו'פסולת' הם מונחים דומים בהם נעשה תדיר שימוש חלופי כבמילים נרדפות. לפיכך הבחינה צריכה להיות מהותית-תכליתית, ולא לשונית-פורמליסטית. בחינה מהותית כאמור של חוק העזר דנן מובילה למסקנה כי חוק העזר כולל הבחנה בין אשפה לפסולת עסקית, וכי כאשר מדובר ב'פסולת הנוצרת במפעל', הרי שהיא בגדר 'פסולת' גם אם מדובר בפסולת מסוג של שיירי מטבח ואוכל, בדומה לאשפה ביתית. מכאן, שכאשר מדובר בבתי מלון או בבתי אוכל, שהם כאמור בגדר 'מפעל' בהתאם לחוק העזר, הרי שהפסולת הנוצרת במפעלים אלה - בפרשנות מהותית המתחייבת לשם הגשמת תכלית הוראות חוק העזר - היא בגדר פסולת עסקית לעניין הוראת סעיף 13 לחוק העזר, אף שהיא דומה במרכיביה לאשפה ביתית".
ההתאחדות ופתאל חויבו בתשלום הוצאות בסך 20,000 שקל. המשנה לנשיאה בדימוס חנן מלצר והשופטת יעל וילנר הסכימו עם מזוז. את העירייה ייצגו עוה"ד חן רזיאל-ברק, עפר שפיר ושמעון בלסן, ואת העותרות - עוה"ד יצחק לזר וטל סלע.
