יש להמתין לפחות שנה עד שיוכל חייב לחדש את הליכי חדלות הפרעון, אם הללו בוטלו בשל חוסר תום לב מצידו. פרק הזמן יהיה לרוב בין שנה לשנה וחצי, ובמקרים חמורים יותר - עד שנתיים וחצי. בהעדר החלטה אחרת של בית המשפט, הממונה על חדלות פרעון (לשעבר כונס הנכסים הרשמי) הוא שיקבע את פרק הזמן. כך קובע לראשונה (יום א', 20.6.21) שופט בית המשפט העליון, דוד מינץ.
בשנת 2014 קבע בית המשפט העליון: "סבורים אנו ככלל כי התקופה שיש לקבוע לשם חידושו של כינוס אכן צריכה להיות קצרה מזו שקבע בית המשפט קמא. נראה לנו כנכון להעמיד תקופת פנייה מחדש במקרה של ביטול כינוס עקב מחדלי החייב, וכדי ליתן ביטוי ראוי למחדלים, על בין שנה לשנה וחצי לפי שיקולו של בית המשפט, ובמקרים חמורים יותר עד שנתיים וחצי". השאלה שעמדה כעת להכרעה הייתה, האם אותו פרק זמן חל גם לאחר כניסתו לתוקף של חוק חדלות פרעון, שמטרתו להקל על החייבים - ומינץ משיב בחיוב.
מינץ שב ואומר, כפי שציין בפסקי דין קודמים, כי מדובר בהליכים שהם "חסד המחוקק" ולא בזכות המוקנית לחייב. "גם על הליכי חדלות פירעון לפי החוק חולש העיקרון הקובע כי על היחיד לנהוג בתום לב ולא לנצל לרעה את ההליכים על-מנת ליהנות מחסדיהם. כמו בעבר, כך גם כיום, ניצול ההליך לרעה שלא בתום לב שומט את הקרקע תחת ההצדקה לסייע למי שמבקש ליהנות מחסדי המחוקק ומהגנות ההליך", הוא מדגיש.
"ממילא אפוא, בשל אותו רציונל, גם לאחר חקיקת חוק חדלות פרעון, אין מקום לאפשר ליחיד להגיש בקשה לצו פתיחת הליכים ללא כל 'תקופת צינון' בין הליך חדלות פירעון שבוטל לבין הליך חדלות פירעון חדש. אין מקום אפוא לאפשר לחייב להיכנס להליך חדלות פרעון ולצאת ממנו על-פי שיקולי כדאיות רגעיים. אם יחיד יהיה רשאי לפתוח בהליך חדלות פרעון מיד בסמוך לאחר שבוטל הליך קודם בשל מחדליו, איזו תוחלת תהיה לביטול ההליך בשל אותם מחדלים? איזו תוחלת תהיה לאזהרה ולהתראה כי ההליכים יבוטלו אם לא יסיר היחיד את מחדליו? איזה תמריץ יהיה ליחיד לשתף פעולה עם ההליך, אם יהיה רשאי להסתופף תחת הגנותיו, ברצותו יוצא ממנו, ברצותו נכנס אליו, כל אימת שירצה?", שואל מינץ רטורית.
מינץ מוסיף: "התכלית שעניינה שיקומו הכלכלי של היחיד אינה ניצבת בחלל ריק. טובת היחיד אינה תכלית העומדת לבדה ולמולה יש לאזן את טובת הנושים ואף את טובת הציבור כולו. אין להלום מצב שבו יחיד אשר בוטל הליך חדלות פרעון בעניינו מחמת מחדליו, יוכל לזכות לאלתר בהגנות המוקנות מכוח ההליך, באופן שיש בו כדי לפגוע בתכלית הנוספת שעניינה השאת שיעור הפרעון לנושים".
בפיו של מינץ גם הנחיות מעשיות: "לצורך קציבת תקופת הצינון המתאימה, על הממונה ועל בית המשפט המעביר את החלטת הממונה תחת שבט ביקורתו להתייחס לנסיבות המקרה הפרטני הנמצא לפניו. במסגרת זו, יש לקחת בחשבון בין היתר את אופי המחדלים שהביאו לביטול ההליך הראשון; כמות המחדלים והישנותם; מידת הנזק שהסבו המחדלים לנושים; התנהלותו הכלכלית של היחיד במשך תקופת הצינון; ניסיונות היחיד להשתקם בכוחות עצמו בתקופת הצינון; יצירת חובות חדשים על-ידי היחיד בתקופת הצינון; תום ליבו של היחיד ביצירת החובות החדשים; ועוד".
מינץ דחה ערעורים על החלטות בתי המשפט המחוזיים מרכז וחיפה, אשר פסקו שההלכה מתקופת החוק הישן חלה גם בחוק הנוכחי. החייבים ישלמו הוצאות בסך 7,500 שקל כל אחד. השופטים יצחק עמית ונעם סולברג הסכימו עם מינץ. את החייבים ייצגו עוה"ד דור בן-עזרי, חנן עזרן, לירום סנדה, ניר דוידסון ועדי רוואש, ואת הממונה - עו"ד מיכל דלומי.
