התמורה המשולמת תמורת קיצור התקשרות בין יצרן לסוכן, היא הכנסה פירותית החייבת במס מלא ולא הכנסה הונית החייבת במס מופחת. כך קובע לראשונה (יום א', 27.6.21) שופט בית המשפט העליון, אלכס שטיין.
מס רווחי הון עומד על 15% או 25%, בעוד המס המירבי ליחיד הוא 47% ועוד 3% מס יסף לבעלי הכנסות גבוהות; מס החברות כיום הוא 23%, לאחר שכבר היה 36%, ועליו נוסף מס של 30% בעת משיכת דיבידנד בידי בעלי החברה - כך ששיעורו המצרפי הוא 46%. מכאן החשיבות הרבה של אפיון ההכנסה כפירותית או כהונית, היכול להוביל להבדל עצום בסכום המס בו יחויב המקבל. השאלה שעמדה להכרעה, בלשונו של שטיין, הייתה:
"מהו טיבו של תשלום המשולם על-ידי יצרנו של מוצר לסוכן שבידו הסכם להפצתו הבלעדית של המוצר בתמורה לקיצור תקופת ההתקשרות נשוא ההסכם? האם מדובר בהכנסה הונית, הצומחת ממכירתה של זכות ההפצה תמורת התשלום ששולם, אשר בגינה יחוב המפיץ במס רווחי הון, או שמא מדובר בהכנסה פירותית, הצומחת מהתשלום בגין אובדן רווחים, אשר בגינה יחוב המפיץ במס הכנסה בהתאם למדרגות המס שחלות עליו?". כאמור, שטיין קובע שמדובר בהכנסה פירותית.
"הצורך להבחין בין הכנסה פירותית להכנסה הונית הינו מלאכת יסוד בדיני המס. לעיתים, מלאכה זאת איננה פשוטה", מציין שטיין. "לא קיים מבחן ממצה אחד אשר לפיו נוכל לקבוע באופן אחיד ולגבי כלל המקרים האם לפנינו הכנסה פירותית או הכנסה הונית. עסקינן במבחן רב-משתנים מורכב. המבחנים שבידינו הם מבחני עזר בלבד, ללא יוצא מן הכלל. כל הכנסה צריכה להיבחן על-פי אמות המידה המתאימות לה, בהתאם לנסיבות הפקתה, תוך שימוש במבחני העזר שהותוו לאורך השנים".
שטיין מזכיר את עקרון היסוד, לפיו "דינו של פיצוי שמקבל נישום כדין הפרצה אותה הפיצוי אמור למלא": "ראשית, יש לוודא מהי הפרצה שהפיצוי נועד למלא כעניין של עובדה, דהיינו: מהו הנזק שבגינו משולם הפיצוי; ולאחר מכן, יש לבחון את טיבה של הפרצה האמורה, כפרצה פירותית או הונית, כעניין משפטי לפי דיני המס". גם סיווג זה אינו פשוט, כולל כאשר מדובר בהסכם פיצויים - בו יש לברור את העיקר מן הטפל: האם הפיצוי על עצם מעשה הביטול הוא העיקר, או שהוא נועד להעניק ל"נפגע" את הסכום שנשלל ממנו.
"ההבחנה בין עיקר וטפל נעשית אף היא בעזרת מבחני עזר", מסביר שטיין. "אחד ממבחנים אלו מעמיד לדיון את השאלה האם ביטול החוזה שבגינו משולם הפיצוי מחסל את העסק של מקבלו או פוגע במבנהו הבסיסי של העסק עד כדי איון של עיקר פעילותו. אם כך יהיו פני הדברים, ייחשב הפיצוי להוני ומקבלו יחויב מס בגין רווח הון. מאידך-גיסא, אם העסק של מקבל הפיצוי יכול להמשיך להתקיים ולהפיק רווחים בזכות התקשרויות בחוזים אחרים, הדומים לזה שבוטל, אזי ייחשב התקבול לפירותי במהותו ומקבלו יחויב במס בגין הכנסה רגילה".
יישום כללים אלו על פיצוי בגין הפסקת חוזה הפצה מוליך את שטיין למסקנה, לפיה העיקר הוא פיצוי על אובדן ההכנסה ולא על עצם הביטול. בידי המפיץ יש זכות להפיץ את מרכולתו של היצרן, לתקופה מסוימת ובמקום מסוים; הוא אינו הבעלים של המוצרים עצמם. לכן, הזכות שבידיו היא פירות העץ ולא העץ עצמו - ומכאן שההכנסה בגין הביטול היא פירותית ולא הונית.
שטיין דחה את ערעורם של חברת צמל מדיקל ובעליה, יהושע כץ, בנוגע לסיווג הפיצוי בסך 2 מיליון דולר שקיבלה בשנת 2009 מחברת Corevalve האמריקנית. צמל שיווקה בישראל מסתמי לב תוצרת Corevalve בהסכם לשלוש שנים שנחתם ב-2008. אולם, שנה לאחר מכן נמכרה Corevalve ל-Medtronic, וזו ביטלה את ההסכם. בית המשפט המחוזי מרכז (השופט שמואל בורנשטיין) קבע שמדובר בהכנסה פירותית, וכאמור שטיין אימץ את קביעתו - אם כי מנימוקים שונים בחלקם.
המשנה לנשיאה בדימוס, חנן מלצר, הסכים עם שטיין אם כי חלק על כמה מהערותיו; השופט נעם סולברג הסכים עם שטיין. כץ וצמל חויבו בתשלום הוצאות בסך 35,000 שקל. את החברה ובעליה ייצגו עוה"ד אמנון רפאל, אסף ששון ושלומי לזר, ואת פקיד שומה פתח תקוה - עו"ד יורם הירשברג.