עותרי סרק בנושא הקורונה חויבו ביומיים האחרונים בהוצאות בידי בג"ץ, במה שעשוי להוות איתות על מדיניות חדשה של בית המשפט העליון בנושא זה.
השופטת דפנה ברק-ארז דחתה על הסף (יום ב', 28.6.21) עתירה של 895 איש - המציגים עצמם כ"חברי ועדת החקירה האזרחית" בנושא הקורונה - נגד מגבלות שהטיל משרד החינוך על-כניסת הורים למוסדות החינוך בהתאם להוראות התו הירוק. גוף זה מנהל מאבק נגד חיסוני הקורונה ומייחס להם תמותה של מאות בני אדם. הוא טוען, כי במהלך הטיפול במשבר הקורונה בוצעו "הפרת זכויות אדם, הפרות קודים אתיים וחשד לפלילים", ואף טוען ש"מזה תקופה ארוכה אזרחים רבים נתונים לסוג של 'מתקפה' פסיכולוגית ואף ביולוגית". המדינה הבהירה בתשובתה, כי המגבלות פקעו חודש לפני הגשת העתירה, אך למרות זאת - העותרים, המיוצגים בידי עוה"ד עירית ינקוביץ ורותם בראון, עמדו על עתירתם.
בפסק דינה אומרת ברק-ארז: "מתכונת הגשתה של העתירה עוררה מלכתחילה קושי. צירופם של מאות עותרים היה במקרה זה צעד דיוני מכביד. ככל שמדובר בעותרים ציבוריים, אין צורך בצירופם של עותרים כה רבים, וככל שמדובר בעותרים פרטניים, הרי שזיקתו של כל אחד מהם לעתירה לא הובהרה. על כך יש להוסיף, כי העתירה לא הניחה תשתית עובדתית מספקת באשר לתוכנן המדויק של ההחלטות המחייבות במועד הגשתה. מכל מקום, לנוכח האמור בתגובתם של המשיבים, בשלב זה ברור כי הדיון בעתירה התייתר". בהסכמתם של השופטים ענת ברון ודוד מינץ, חייבה ברק-ארז את העותרים בהוצאות בסך 3,000 שקל.
ברון דחתה על הסף (יום ג', 29.6.21) את עתירתם של ארבעה עותרים, המיוצגים בידי עו"ד ולנטינה נלין, נגד הצעת החוק להאריך עד סוף השנה את "חוק הקורונה הגדול", המרכז את הסמכויות למאבק במגיפה. העותרים טענו, כי הליך החקיקה היה בהול ופגום, ואף עמד בניגוד לתקנון הכנסת. ברון דחתה אותה בלא להורות לממשלה ולכנסת להשיב, שכן "מדובר בעתירה כללית וכוללנית, החסרה תשתית עובדתית קונקרטית הקושרת בין הפגיעות החוקתיות הנטענות לבין הליך חקיקת הצעת החוק, והעתירה אף נעדרת תצהיר לתמיכה בטענות העותרים".
עוד אומרת ברון, כי העותרים לא מיצו את ההליכים לפני שעתרו לבג"ץ; נימוקם שהליך החקיקה היה בהול מכדי שיוכלו לעשות זאת, אך ברון אומרת שהם לא הצביעו על נימוק של ממש. לבסוף, מציינת ברון, בג"ץ אינו מתערב בהליכי חקיקה אלא יכול לבחון חוקים לאחר השלמתם. למעלה מן הצורך היא מעירה, כי הארכת החוק היא עניין טכני והחוק כולו נדון בהרחבה בכנסת ובבג"ץ. בהסכמתם של מינץ והשופט יוסף אלרון, חייבה ברון את העותרים בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 2,000 שקל.
