בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב יתבקש ככל הנראה להכריע האם אלוף (מיל') יעקב עמידרור ביצע תרגיל מס בעייתי בשיתוף עם הנוכל עמי סגל. בית משפט השלום בכפר סבא כבר רומז, כי הצורה בה פעלו השניים הייתה לצורכי מס ומותיר לבית הדין לעבודה את ההכרעה בנוגע למשמעויותיה.
עמידרור היה ראש חטיבת המחקר באמ"ן, המזכיר הצבאי של שר הביטחון, מפקד המכללות הצבאיות וראש המטה לביטחון לאומי. כיום הוא עמית מחקר בכיר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון, המזוהה עם הימין, ומרבה להופיע בתקשורת. הקשר בינו לבין סגל, הבעלים לשעבר של בית ההשקעות אלפא פלטינום שנדון לשנתיים מאסר על הונאת משקיעים ב-40 מיליון שקל, עלה במסגרת התביעות שמנהל עמידרור נגד בית ההשקעות מיטב-דש.
עמידרור: סגל אמר שזה חוקי על-פי תיאורו של עמידרור עצמו, בתביעה שהגיש בפברואר 2020 לבית הדין לעבודה, הוא הכיר את סגל בשנת 2002. סגל נכלל אז ברשימת היועצים הפיננסיים של צה"ל ועמידרור ביקש לקבל ממנו ייעוץ לקראת שחרורו מצה"ל. סגל הציע לעמידרור להיות מועסק בחברת בקינגהם שבבעלותו, כך שחברה זו תעסוק בכל ענייני המינהלה ותשחרר אותו מהם. על-פי הסיכום בין השניים, עמידרור העביר לחברת בקינגהם את הכנסותיו וזו שילמה לו משכורת תוך דיווח לרשויות המס. עמידרור טוען, כי סגל אמר לו שזוהי מתכונת העסקה המקובלת על רשות המיסים והביטוח הלאומי, כמו גם על גופים רבים במשק.
בקינגהם פתחה בשנת 2011 בחברת מיטב-דש קופה מרכזית לפיצויים - מתכונת שהייתה אפשרית לפני כשני עשורים, ובה כספי הפיצויים של כל המועסקים במקום עבודה מסוים מופקדים בקופה אחת, במקום הפקדות אישיות לכל עובד. בשנת 2013, כאשר קרסו עסקיו של סגל בשל התרמית שביצע, ביקש עמידרור למשוך את הכספים שעל-פי דיווחיה של בקינגהם עמדו לרשותו - כמיליון שקל - אך אז התברר, כי הכסף נעלם. עמידרור טוען, כי התרשלותה של מיטב-דש היא שהובילה לאובדן כספו, שכן השקעותיה של הקופה נוהלו באמצעות סגל עצמו.
מיטב-דש: מוזר שהוא לא הבין בכתב ההגנה שלה טוענת מיטב-דש, כי עמידרור הודה שמעולם לא היה עובד של בקינגהם, הוא לא הוכיח שהופקדו כספים עבורו, וגם אם כן - ההפקדות היו בניגוד לדין, תוך ניצול מכשיר זה. עוד היא אומרת כי בכל מקרה - אין כספים מהם ניתן לשלם לעמידרור, שכן בקינגהם השקיעה בנכסים מסוכנים במיוחד, כנראה בידיעתו של עמידרור. לדבריה, גם אין כל יריבות בינה לבין עמידרור, שכן קופה מרכזית לפיצויים מקיימת קשרים רק עם המעסיק ולא עם עובדיו.
לדברי מיטב-דש, בכיריה הסבירו לעמידרור בסוף 2013 שאינם יכולים למסור לו מידע, שכן כאמור קשריה הם רק עם בקינגהם. עמידרור "מיהר לברר מי המפקח במשרדי הממשלה וחיש מהם קיבלה [מיטב-דש] שיחת טלפון מנציגי הפיקוח [על שוק ההון] וזאת לאור פנייה שביצע התובע, כפי הנראה אל הממונה על אגף שוק ההון [דורית סלינגר], חלף פנייה בצינורות המקובלים השמורים לאזרחים מן השורה". נציגי הפיקוח הפסיקו את הבירור כאשר התברר שלעמידרור אכן אין כל מעמד מול מיטב-דש, אומרת החברה.
בנוגע ליחסיו של עמידרור עם סגל, טוענת מיטב-דש, כי יחסי עובד-מעסיק ביניהם היו למראית עין בלבד ולצורך המצגים לרשויות המס. "מוזר שהתובע (במיוחד נוכח מעמדו הרם - אלוף בצה"ל וראש המטה לביטחון לאומי לשעבר) לא הבין שמדובר בעסקה למראית עין שכל מטרתה ליצור מצגי שווא מול רשויות המדינה, ותכנון להימנע מתשלום מס שחוקיותו בספק. עוד מוזר שהתובע, שהגיע לתפקיד בכיר בקהיליית המודיעין, הסתפק בהצהרת מר עמי סגל, אותו הכיר רק תקופה קצרה קודם לכן, כי הנושא חוקי לחלוטין (לכאורה) ואין פה מאומה מלבד חיסכון בביורוקרטיה". לדברי מיטב-דש, טענתו של עמידרור לפיה מדובר היה ב"מעטפת לבעיות ביורוקרטיות" היא "פיקטיבית".
מיטב-דש ממשיכה וטוענת, כי גם על-פי מבחני ההשתלבות - עמידרור לא היה עובד של בקינגהם, ומדובר בפיקציה שיצרו הוא וסגל בדרך של הנפקת תלושי שכר ותו לא. "מבנה זה יאפשר לתובע לנהל עסקיו ללא צורך בדיווח לרשויות המס וביטוח לאומי וזאת לשם 'תכנון מס' שחוקיותו מוטלת בספק ולחסוך לתובע את ההתנהלות מול רשויות המדינה". בהמשך שבה החברה וטוענת, כי מדובר במערכת יחסים פיקטיבית, המעלה "חשש רב כי מדובר בעסקה שכל מטרתה יצירת מצגי שווא כלפי רשויות המס, קבלת הטבה בדמות פטור ממס רווחי הון ו'תכנון מס' שממילא חוקיותו מוטלת בספק". אם יתברר שהכספים שהפקידה בקינגהם בקופה זו היו למעשה של עמידרור, הרי שמדובר בתכנון מס אסור ובעבירה של הלבנת הון, טוענת מיטב-דש.
השופט נבו: כנראה כדי לזכות בהטבות מס כאמור, עמידרור ניהל במקביל הליך בבית משפט השלום בכפר סבא, בו תבע מיליון שקל ממי שהיה מנכ"ל מיטב-דש, יצחק אסטרייכר, ומפקידה בשירות הלקוחות של החברה, רונית דנינו, שמסרה לו מידע על הקופה. עמידרור טען, כי השניים נושאים באחריות לאובדן כספו - אך השופט אלדד נבו דחה את התביעה (22.6.21). נבו אומר כי אין אפילו ראיה לכאורה לכך שאסטרייכר ודנינו ביצעו פעולה כלשהי בחוסר תום לב כלפי עמידרור, עשקו אותו או רימו אותו. לא הייתה ביניהם כל מערכת יחסים שיצרה חובת אמון אישית. אסטרייכר, דנינו ומיטב-דש לא ידעו ולא היו צריכים לדעת שהכספים אותם משקיעה בקינגהם, הם למעשה כספיו של עמידרור (הכנסותיו ששימשו לתשלום שכרו).
לדברי נבו, "ככל הנראה, על-מנת לזכות בהטבות מס שונות בכספים המושקעים, יצרו התובע ומר סגל מסגרת יחסים, למראית עין, לפיה קיימים יחסי עובד–מעביד בין התובע לבקינגהם, וכך יכול היה התובע לקבל חלק מהכספים שהרוויח כעצמאי במסגרת תלוש שכר של חברת בקינגהם ואת היתרה ניתן היה להפקיד בקרן מרכזית לפיצויים". הוא מדגיש, כי "הדרך שבה פעלו התובע ומר סגל אינה הדרך המקובלת לניהול קופת פיצויים". נבו מעיר, כי עמידרור נפגש עם אסטרייכר, במסגרת נסיונו להציל את כספו לאחר קריסת עסקיו של סגל, "מכוח מעמדו כדמות ציבורית מוכרת".
נבו קובע: "בעוד שהתביעה כנגד נתבע 1 [אסטרייכר] עוררה שאלות שדרשו דיון, הרי שהתביעה כנגד נתבעת 2 היא תביעת סרק מובהקת, שנועדה להפעיל לחץ פסול, אולי מתוך תקווה להשיג הישגים מול מיטב. שימוש כזה בהלכים משפטיים מהווה שימוש לרעה והתנהלות דיונית חסרת תום לב. הדבר יבוא לידי ביטוי בפסיקת ההוצאות". נבו חייב את עמידרור בתשלום הוצאות בסך 90,000 שקל. את עמידרור מייצג עו"ד אחיקם שינדלר, ואת מיטב-דש ועובדיה - עו"ד גלעד בכר.
