בן אופק, המואשם בעבירות מרמה ומס במיליוני שקלים, מנצל לרעה הליכי משפט ועל בתי המשפט להגיב בפסיקת הוצאות ממשיות נגדו. כך עולה (יום א', 18.7.21) מפסק דינה של שופטת בית המשפט העליון, דפנה ברק-ארז.
אופק, מנכ"ל חברת איקיוטק, הואשם בפברואר השנה במרמה ונסיונות מרמה ב-850,000 שקל ובהעלמת הכנסות בסך 5.8 מיליון שקל. בעשור שעבר הוגשו מאות תלונות נגד אופק ונגד קבוצת החברות שבבעלותו, בטענה שגבו כספים תמורת שירותים שלא העניקו, ובראשם אודישנים לעולם הבידור. פסק דינה של ברק-ארז עוסק באחד ההיבטים הבולטים של פעילותו: פתיחת אלפי תיקים בהוצאה לפועל בטענה שלקוחותיו לא שילמו תמורת השירותים שהובטחו להם.
לדברי ברק-ארז, בפני בתי המשפט "הוצגו נתונים על אלפי תיקי הוצאה לפועל שפתחו החברות הרלוונטיות לדיון, בטענות דומות המבוססות על אי-פירעון לכאורה של חובות ישנים. ריבוי ההליכים אינו פסול כשלעצמו - ככל שהיה מדובר בהליכים הנסבים על עילות מבוססות. אולם, במקרים רבים, כאשר הגיעו תביעות אלה לבירור בפני בתי משפט השלום, הן נדחו על יסודן של קביעות דומות, המתייחסות להעדר ביסוס של התביעה, הגשת התביעה באיחור באופן שמעורר קושי במישור הראייתי, או התנהלות דיונית חסרת תום לב.
"כמו-כן, במקרים רבים אף נפסקו הוצאות לחובת המשיבה או החברה התובעת האחרת, אולם ככל הנראה לא בשיעור שהרתיע אותן מהגשת תביעות נוספות. ניתן אך לשער שבמקרים אחרים, העדיפו הנתבעים שלא להתגונן ולהימנע מניהול הליך משפטי שכרוך בהשקעת משאבים כספיים ונפשיים. הדברים אמורים בהתחשב בכך שהמשיבה (או חברות אחרות במצבים דומים) היא 'שחקנית חוזרת' בהליכים כדוגמת זה, בשונה מהנתבעים. התנהלות כאמור לא רק גורמת עוגמת נפש לנתבעים הפרטניים בכל מקרה ומקרה, אלא גם מטילה עול מיותר ובלתי רצוי על המערכת כולה. לעומת זאת, המחיר של הגשת הליכים רבים (שעשויים להיות דומים במאפייניהם) כרוכה במחיר נמוך יחסית מבחינת מי שהוא מתדיין חוזר".
במקרה הנדון, תבעה חברת "בית הספר תגליות", אשר שיווקה קורסים אינטרנטיים, 15,271 שקל מ-צליל אנגל. התביעה הוגשה ללשכת ההוצאה לפועל בשנת 2018 והתייחסה לקורסים שנרכשו כנטען בשנת 2013. בית משפט השלום בכפר סבא דחה את התביעה לאחר שקבע, כי אימה של אנגל שילמה בשעתו במזומן את מלוא הסכום שנדרש, ופסק הוצאות של 3,000 שקל לטובת אנגל. החברה ערערה לבית המשפט המחוזי בנצרת, אך מחקה את הערעור בהמלצת בית המשפט - שנמנע מלפסוק הוצאות לטובתה של אנגל.
בהתערבות נדירה מאוד בהחלטות בענייני הוצאות, קיבלה ברק-ארז את בקשת רשות הערעור של אנגל. "ההליך דנן הוא מקרה מובהק שבו הוכח שימוש לרעה בהליכי משפט המצדיק פסיקת הוצאות לחובת המשיבה, ואף מכאן החשיבות במתן רשות ערעור - לצורך מניעתם של מקרים דומים בעתיד", היא מסבירה. ברק-ארז מציינת, כי האיסור לעשות שימוש לרעה בהליכי משפט עוגן בתקנות סדר הדין האזרחי החדשות, אשר אף מאפשרות לבית המשפט להעניש את הצד העושה זאת ואפילו את בא-כוחו, בין היתר באמצעות פסיקת הוצאות.
ברק-ארז מסבירה מדוע קיבלה את הערעור: "לבית המשפט נתון שיקול דעת רחב במיוחד בכל הנוגע לפסיקת הוצאות. על כך אין עוררין. יש מקום לזהירות מפסיקת הוצאות מופרזת, ואף להימנעות מפסיקת הוצאות בכלל במקרים המתאימים. אינני מתעלמת מכך שההחלטה להימנע מפסיקת ההוצאות במקרה דנן הייתה נעוצה בכך שהמשיבה קיבלה את המלצת בית המשפט המחוזי להסכים לדחיית הערעור. ואמנם, אם היה מדובר באירוע נקודתי, לא היה כל יסוד להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. אולם, לכל כלל קיימים גם חריגים. במקרה דנן, כאשר הוכח שמדובר בהתנהלות שיטתית, החוזרת על עצמה פעם אחר פעם - ההסכמה לדחיית הערעור אינה יכולה להיות חזות הכול".
החברה חויבה בתשלום הוצאות של 10,000 שקל בגין ההליך במחוזי ועוד 5,000 שקל בגין ההליך בעליון. השופטים עוזי פוגלמן וג'ורג' קרא הסכימו עם ברק-ארז. את אנגל ייצג עו"ד אופיר לב, ואת החברה - עו"ד דור שוורצמן.
