הלמידה מרחוק בימי הקורונה הייתה חלקית מאוד והיא עלולה להגדיל את הפערים החברתיים הקיימים ממילא - קובע (יום ג', 31.8.21) מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, בדוח שלו על הקורונה. את מערכת החינוך בחן אנגלמן בין מאי 2020 לאוגוסט 2021.
לפי נתוני אונסקו לתקופה שבין מארס 2020 לינואר 2021, בשני שלישים מהמדינות היו בתי הספר פתוחים לחלוטין מספר רב יותר של ימים מאשר בישראל. ב-23 מדינות נבחרות, מספר הימים שבהם מערכת החינוך בישראל הייתה סגורה (92) או פתוחה באופן חלקי (96) - סה"כ 188 ימים - היה מהגדולים ביותר. מספר הימים שבהם מערכת החינוך בישראל הייתה פתוחה לגמרי לכלל התלמידים אשתקד (45) הוא כמעט הקטן ביותר.
רבים מהאתגרים שליוו את מערכת החינוך בלמידה מרחוק בשעת הקורונה נתנו את אותותיהם כבר במסגרת תרגילי החירום השנתיים שקיים המשרד מאז 2016, וטופלו בצורה חלקית בלבד במהלך השנים. בין הקשיים שעלו היו השתתפות חסרה של בתי הספר והתלמידים בתרגילי החירום (בפברואר אשתקד השתתפו רק 70% מבתי הספר - לא כולל החרדיים - בתרגיל לעומת יעד השתתפות של 100%), העדר מיקוד בכלים סינכרוניים (מגע בין התלמידים למורים) ומחסור באמצעי קצה לתלמידים. בתום הסגר השלישי עדיין היה מחסור באמצעי קצה לתלמידים וכן מחסור בתשתיות, שהיוו חסם ללמידה מרחוק. נכון לחודש האחרון, למשרד החינוך עדיין אין תמונה מדויקת בנוגע להיקף המחסור ולזהות התלמידים שחסרים אמצעי קצה. לעומת זאת, המשרד הפציץ את מערכת החינוך בחוזרים והנחיות מורכבים, אשר הופצו בסמוך למועדים ליישומם ולא התאמו לאוכלוסיות ייעודיות.
22% לא השתתפו בלמידה הסינכרונית משרד החינוך לא דרש לקבל מבית הספר דיווח מספרי על מידת ההשתתפות של התלמידים בלמידה הסינכרונית מרחוק, וממילא לא יכול היה לדעת מה מתרחש ולהפיק לקחים. סקר ההורים הראשון של הרשות הארצית למדידה והערכה העלה, כי 22% מהתלמידים לא השתתפו בכל הלמידה הסינכרונית או ברובה; שיעור המשתתפים דוברי הערבית היה 69% בלבד, לעומת 81% בקרב דוברי העברית. בסקר ההורים השני ירד שיעור האי-השתתפות ל-11%. הלמידה הסינכרונית לא התאימה לכל התלמידים, למשל לתלמידים המתקשים בסוג זה של למידה, הדורשת ריכוז רב (לרבות תלמידים צעירים), ומספר השיעורים הסינכרוניים היה גדול מדי.
לגבי למדינה א-סינכרונית (למידה עצמית מול חומרי לימוד ממוחשבים) נמצא, כי אומנם למשרד החינוך יש נתונים כמותיים על-כניסות התלמידים לאתרי התוכן הדיגיטלי של ספקי התוכן שעימם הוא מתקשר, אולם הוא אינו מנתח אותם כדי להסיק מסקנות. למשרד אין נתונים איכותיים על השימוש שעושים התלמידים בכניסתם לאתרים (לדוגמה: מה עושים התלמידים לאחר שהם נכנסים לאתר, כמה זמן הם שוהים בכל דף, מהי מידת הצלחתם במשימות המתוקשבות ועוד); ואין בידיו גם נתונים כמותיים על השתתפות התלמידים במשימות המתוקשבות שאליהן מפנים בתי הספר.
במארס-דצמבר אשתקד (למעט חופשת הקיץ), 80%-55% מהתלמידים לא התחברו לתכנים הדיגיטליים באתרי התוכן של הספקים בקביעות או בכלל. באופן בלתי מפתיע, שיעור השימוש של החברה החרדית והבדואית בתוכן הדיגיטלי היה קטן משיעור השימוש של המגזר היהודי ממלכתי והיהודי ממלכתי-דתי; וככל שהאשכול החברתי-כלכלי היה נמוך יותר, שיעור השימוש באתרי התוכן הדיגיטלי היה קטן יותר.
מפרוץ משבר הקורונה פעל משרד החינוך להרחיב, בהשקעה של 20.2 מיליון שקל, את מספר השיעורים המוקלטים, וזאת אף שמספר הצפיות ירד צנח ב-70% בין מארס לנובמבר אשתקד וחלק ניכר מן המורים לא הנחו את תלמידיהם לצפות בשיעורים אלו. המשרד גם לא פעל לאיתור ולהסרה של החסמים העומדים בפני תלמידים מחברות מסוימות כמו החברה הבדואית בשימוש במערכת השידורים הלאומית.
המפגשים הסביבתיים לא מוצו האוכלוסיות העיקריות שנפגעו מהעדר תמיכת ההורים בלמידה מרחוק היו תלמידי הפריפריה החברתית-כלכלית-תרבותית שלהוריהם היו גם קשיים כלכליים, וכן תלמידים להורים המשתייכים לחברה החרדית ולחברה הערבית בדגש על החברה הבדואית. הלמידה מרחוק עשויה להעמיק את הפער בין התלמידים מהחברות השונות - מתריע אנגלמן (בדומה למסקנות שעלו במדינות אחרות). למרות שגם בישראל וגם בעולם מתריעים מומחים מפני החמרה בהיקף הנשירה ממערכת החינוך בשל הקורונה, משרד החינוך לא אסף נתונים על נוכחות התלמידים בלמידה מרחוק והשתתפותם במהלכה.
לאורך תקופת הקורונה עלו קשיים במצבם הרגשי והחברתי של התלמידים, בזיהוים ובמתן מענה להם. קשיים אלה הצביעו (שוב - כמו בעולם) על הצורך של התלמידים במפגשים חברתיים עם חבריהם ובמפגשים פרונטליים עם המורים. בתי הספר לא הצליחו למצות את הפוטנציאל הגלום בלמידה ובמפגשים במרחבים סביבתיים: סוגיה זו לא נוהלה על יסוד תורה סדורה; היה קושי בהבאת התלמידים והמורים למקומות המפגש במרחבים הסביבתיים; ועלה קושי באיתור מרחבים סביבתיים מתאימים.
רמת הכשרתם של המורים להוראה מרחוק לפני הקורונה היוותה חסם למוכנותם להוראה מסוג זה עם פרוץ המגיפה. גם בפברואר השנה - כמעט שנה לתוך המגיפה - 25%-20% מהמורים חשו שבידיהם ברמה בינונית ומטה הכלים והיכולות הנדרשים להוראה מרחוק; 32% מהם אמרו, כי הפיתוח המקצועי שניתן להם במהלך המגיפה היה במידה בינוניות ומטה. אין בידי משרד החינוך מסד נתונים מלא על הכשרת המורים בכלל ובנוגע להוראה מרחוק בפרט.
