המדינה הסתירה במשך שנים מידע מבני משפחתה של חולת נפש שהתאבדה בשנת 2012 בקפיצה מחלון בית החולים הלל יפה בחדרה. כך קובע (1.9.21) שופט בית משפט השלום בתל אביב יחזקאל הראל. הוא חייב את המדינה לפצות במאות אלפי שקלים את בני משפחתה של המנוחה, בשל התרשלות שאפשרה לה להתאבד.
האישה, ילידת 1959, סבלה מאז 1998 מסכיזופרניה קשה ואושפזה פעמים רבות, כולל בכפייה. במארס 2011 הוא אושפזה בהלל יפה בשל בעיות לב, לאחר אשפוז בבית החולים שער מנשה בשל מחלת הנפש. הצוות בהלל יפה היה מודע למחלת הנפש והיה ער לתסמיניה באותה עת; האישה אף ביקשה לעבור לשער מנשה בטענה שאויבת מדומה שלה מנסה לפגוע בה בהלל יפה. היא התאבדה למחרת אשפוזה, לאחר שנותרה בחדרה ללא השגחה למרות מצבה הנפשי.
הראל קובע: "הנתבעת לא חשפה בפני התובעים, מיד לאחר קרות האירוע, את מלוא המידע הרלוונטי לקרות האירוע כפי שניתן היה לצפות מהמדינה, בין כנתבעת ובין כבעלת ומפעילת בית החולים, שהמנוחה מצאה בו את מותה במהלך אשפוזה. מידע רלוונטי, אך לא מלא, נחשף לראשונה כארבע שנים לאחר הגשת התובענה, ובהמשך בעת הגשת ראיות הנתבעת [המדינה] שבע שנים לאחר הגשת התובענה".
בין היתר מציין הראל, כי סגנית מנהלת המחלקה לא תיעדה בזמן אמת את הדיווח שקיבלה מן הצוות שטיפל באישה לאחר קפיצתה מן החלון, היא לא ידעה לתת תשובות לשאלות רבות שבליבת העניין וסתרה את עצמה בתשובותיה. הפסיכיאטרית שבדקה את האישה "הסתירה מהתובעים ומביהמ"ש את המידע החשוב, כי התקשרה לשער מנשה, אף כי נזכרה בכך עוד במהלך הכנת תצהיר עדותה הראשית, ולכל המאוחר עובר להכנתה לחקירתה הנגדית. משכך, מי יתקע לידינו כי זהו המידע היחיד שלא הובא לפני התובעים וביהמ"ש ע"י הפסיכיאטרית?", שואל הראל רטורית.
הראל מציין: "התביעה הוגשה לבית המשפט כשנה ומחצה לאחר קרות האירוע, שעה שהאירועים שקדמו לו היו אמורים להיות טריים בזיכרונם של אנשי הצוות הרפואי של המחלקה וכן של הפסיכיאטרית. חרף זאת, שאלות לא מעטות נותרו ללא מענה גם נוכח הרישום הלקוי והחסר... הרישומים שנעשו על-ידי הפסיכיאטרית בתיקה הרפואי של המנוחה אינם משקפים את מצבה הנפשי". הראל מונה שורה ארוכה של שאלות שנותרו פתוחות ומסיק: "אכן, כלל, רישומים בתיק רפואי נהנים מחזקת התקינות. ברם, אין מנוס מלקבוע כי חזקה זו נסתרה במקרה דנן".
מסקנתו של הראל היא, כי גם אם לא היה מקום להציב שמירה על האישה - "היה על הפסיכיאטרית להורות על נקיטת אמצעי זהירות חלופיים שהיו מפחיתים הסיכון, וייתכן בהחלט גם מונעים, את יציאתו מהכוח לפועל". מאחר שהמדינה לא עשתה זאת, היא נושאת באחריות להתאבדות. הראל קבע, כי על המדינה לפצות את משפחת המנוחה ב-509,000 שקל, מתוכם יש להפחית את תמלוגי הביטוח הלאומי וכך נותרו לתשלום 313,000 שקל, בתוספת הוצאות בסך 73,000 שקל. את המשפחה ייצגה עו"ד רינה רחמני-רבינוביץ, ואת המדינה - עו"ד עדית סלע-בורבין.