היום לפני 36 שנה, מתה יונה וולך, משוררת בולטת בהשפעתה ובייחודה ואייקון תרבותי בתל אביב של שנות השישים והשבעים.
וולך נולדה ב-10 ביוני 1944 בכפר אונו. אביה נהרג במלחמת העצמאות בקרב על גבעת קולה, ויונה וולך גדלה ברחוב הקרוי על שם אביה. וולך הייתה נערה מרדנית. היא סירבה להתנהג על-פי הקודים החברתיים בכל נושא: מגדר, מין וסמים. בסוף כיתה י' היא סולקה מתיכון חדש, סמוך לסילוקה הרתה והפילה את עוברה.
בקיץ 1961 החלה ללמוד במכון אבני לאמנות הציור והפיסול בתל אביב. ב-1964 פורסמו שיריה לראשונה בכתב העת "עכשיו" לאחר שהמשורר מקסים גילן הכיר את שיריה לעורך גבריאל מוקד. באותה שנה, פרסם גילן את שיריה בכתב העת האוונגרדי "קילטרטן". מ-1972 הייתה מקורבת לכתב העת "סימן קריאה" ולעורכו, מנחם פרי, שהוציא לאור שניים מספריה ואת המבחר "תת הכרה נפתחת כמו מניפה" שראה אור לאחר מותה.
וולך הייתה ממייסדי כתב העת "פשיטא", שביקש להכניס אל השירה את השפה היומיומית. בשנות השישים הליברליות הייתה וולך דוגמה יוצאת דופן בהתנהגותה שבאה לידי ביטוי גם בשירתה. בגיל 21 התאשפזה וולך מרצון בבית החולים הפסיכיאטרי בשכונת טלביה הירושלמית, שם טופלה בין השאר בסם הפסיכדלי ל.ס.ד כפי שהיה מקובל בטיפול הפסיכיאטרי בשנות השישים. את חוויותיה תיארה בשיריה, בהם השיר "אם תתקע במסע אל אס די".
בשנות העשרים והשלושים לחייה התגוררה וולך בתל אביב, בין השאר בבית בסביבות רחוב בן יהודה פינת רחוב גורדון. בשנותיה האחרונות חזרה וולך לגור ולסעוד את אמה אסתר, שמתה כ-10 שבועות לפניה. כ-4 שנים לפני מותה התגוררה יחד עם בן זוגה, המוזיקאי יובל ריבלין, במתחם הידוע כיום כמעונית איילון. ב-1981 התגלתה אצל וולך מחלת סרטן השד, שממנה מתה כ-4 שנים אחר כך, כשהיא בת 41. ריבלין סעד אותה עד יומה האחרון. וולך נקברה בבית העלמין חולון.
