חיים עמור, שהיה המזכיר והגזבר של מושב משמר הירדן, ירצה ארבע שנות מאסר בשל גניבת 1.4 מיליון שקל מכספי המושב. שופט בית המשפט העליון,
אלכס שטיין, דחה (יום ה', 30.9.21) את ערעורו של עמור על העונש שגזר עליו בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט
חנא סבאג). עמור היה גם ממלא-מקום יו"ר המועצה האיזורית מבוא חרמון וחבר הוועדה המרחבית לתכנון ובנייה גליל עליון.
עמור גנב את הכספים באמצעות משיכת צ'קים, הן מקופת המושב והן מקופת הגידולים החקלאיים של חבריו, והסווה את הגניבות באמצעות רישומים כוזבים וחשבוניות פיקטיביות של קבלנים שעבדו עם המושב. הוא הודה והורשע במאות עבירות של גניבה בידי עובד ציבור, רישום כוזב במסמכי תאגיד, מרמה והפרת אמונים,
הלבנת הון ועבירות מס. בקשתו להקלה בעונש, כהגדרתו של שטיין, הייתה על בסיס של חמלה ורחמים, לנוכח גילו (71) ותרומתו למושב בעבר.
בדחותו את הערעור אומר שטיין: "המערער הביא את הרס חייו על עצמו. הוא ביצע עבירות שחיתות ברף חומרה גבוה מאוד ודרך ברגל גסה על רווחת חבריו במושב אשר תלו בו אמון והפקידו בידיו הנאמנות את כספי עמלם. הוא מעל באמון הבסיסי ביותר של איש ציבור, פעל בעורמה כדי להעלים את הכספים שגנב, ואף שכנע קבלנים - שמן הסתם היו תלויים בחסדיו - להנפיק חשבוניות שקריות. בנסיבות אלו, ולהתערבותנו בעונש שהושת על המערער על-ידי בית משפט קמא לא תהא שום הצדקה. ונהפוך הוא: כל הקלה נוספת בעונשו של המערער תפגע בהכרח בעיקרון ההלימה, בצרכי ההרתעה, ובשוויון בפני החוק".
שטיין מוסיף, כי אין מקום להקל בעונש גם לנוכח הענישה במקרים דומים בעבר, בהם נפסקו מאסרים ארוכים עוד יותר. "זאת ועוד: לית מאן דפליג שעונשו של המערער נמצא הרחק מהעונש המרבי שקבע המחוקק, שאף בו חובה עלינו להתחשב". השופטים
יצחק עמית ו
דוד מינץ הסכימו עם שטיין. את עמור ייצגו עוה"ד
אבי חימי ו
משה וייס, ואת המדינה - עו"ד מוחמד סראחנה.