גניזת תיק החקירה בתלונתו של רפי רותם על שחיתות ברשות המיסים מעלה תמיהה רבתי. כך שב וקובע (25.10.21) נציב הביקורת על הפרקליטות, דוד רוזן. הוא קיבל את רוב בקשותיה של רות דוד, לשעבר פרקליטת מחוז תל אביב, להבהרות בהחלטתו המקורית משנת 2016 - אך אומר שאין בכך כדי לשנות את מסקנותיו המרכזיות.
רותם, לשעבר עובד רשות המיסים, התלונן בתחילת שנות ה-2000 במשטרה על שחיתות ברשות. המשטרה העבירה את התיק לפרקליטות מחוז ת"א ב-24.6.04; הפרקליט המלווה, מנחם מזרחי (כיום שופט שלום), הגיש לדוד ב-8.7.04 חוות דעת ובה 180 עמודים; דוד אימצה ארבעה ימים מאוחר יותר את המלצתו וגנזה את התיק. בעקבות תלונתו של רותם קבע רוזן, כי "גניזת תיק בעל רגישות ציבורית ובהיקף כה גדול, תוך כשבועיים וחצי בלבד מקליטתו בפרקליטות וארבעה ימים לאחר קבלת חוות הדעת של הפרקליט המלווה, מעלה תמיהה רבתי".
רוזן ציין באותה החלטה, כי התיק בוער בשנת 2014, ולכן לא ניתן לקבוע מסקנות נחרצות. הוא העלה את האפשרות, כי ההחלטה על גניזת התיק הייתה של מזרחי ודוד לבדם, והמליץ שבעתיד תיקים רגישים כאלה ייסגרו בהיוועצות עם פרקליט המדינה או עם אחד מן המשנים לו. רוזן מתח ביקורת על היעלמות התיעוד שנגע להחלטה לבער את התיק עשר שנים לאחר סגירתו, בעוד הנוהל הרגיל הוא ביעור אחרי שנתיים. לדבריו, "אין הדעת סובלת מצב דברים זה, וקבעתי כי לא ייתכן כי עם ביעור התיק תבוער גם ההחלטה על הביעור", ולכן המליץ לקבוע נהלים לביעור תיקים רגישים כאלה.
דוד טענה, כי החלטתו של רוזן נוגעת אליה ופוגעת בשמה, בלא שניתנה לה זכות השימוע. בעקבות עתירתה לבג"ץ, אִפשר רוזן לבאת כוחה, עו"ד הילה פלג, להעלות את טענותיה. רוזן דחה את הטענה לפיה לא הייתה לו סמכות לבדוק את תלונותיהם של רותם והתנועה לאיכות השלטון, באומרו בין היתר, כי הנושא נותר פעיל למרות חלוף הזמן וכי חלק מתפקידו הוא להגיש המלצות צופות פני עתיד כפי שעשה.
קו הגבול לא היה קיים לגבי טענותיה של דוד לגופה של ההחלטה אומר רוזן, כי למעשה הן כבר היו מונחות לפניו בתגובתו של פרקליט המדינה דאז, שי ניצן. הוא לא הטיל ספק בטענותיו של ניצן וגם לא בטענותיה של דוד; וגם אם להחלטה ניתנו בתקשורת פרשנויות מוטעות - היא עומדת בפני עצמה.
דוד ציינה בפני רוזן, כי הייתה מעורבת לעומק בתיק רשות המיסים ולכן יכלה להחליט במהירות על סגירתו. על כך אומר רוזן, כי הוא עודנו סבור שנפל פגם בטיפול בו. יתרה מזאת: הטענה לפיה אין להבחין בינה לבין מזרחי בטיפול בתיק, אף מחדדת את מסקנתו המקורית. קיומו של פרקליט מלווה הוא חריג לעקרון ההפרדה בין החקירה בידי המשטרה לבין ההעמדה לדין בידי הפרקליטות.
רוזן מוסיף: "בנסיבות דנן, ועל פני הדברים, ניכר כי קו הגבול החיוני בין תפקיד הרשות החוקרת לתפקיד התביעה, הטשטש, עד לא היה קיים. מהנטען לפני עולה כי פרקליטת המחוז - אשר הייתה אמורה לשמש כנציגת התביעה העליונה, היינו מי שבאחריותה לסקור ב'מבט על' ובאופן עצמאי, המנותק מהליך החקירה, את הממצאים שנאספו במהלך החקירה ולאחר סיומה הייתה, הלכה למעשה, 'פרקליטה מלווה' נוספת בתיק. זאת, כשענייננו בתיק חקירה מורכב ורגיש המצוי בעין הסערה הציבורית, ולא בכדי". בשל כך, מסביר רוזן, הוא המליץ שבעתיד ההחלטות בתיקים כאלה יתקבלו בהתייעצות עם פרקליט שלא היה מעורב בהם.
רוזן קיבל את בקשתה של דוד להבהיר, כי בתקופה הרלוונטית היא פעלה בהתאם לנוהלי העבודה המקובלים בפרקליטות. עוד הוא מבהיר לבקשתה, כי קביעותיו בנוגע לביעור התיק אינן נוגעות לדוד משום שהדבר נעשה כאשר כבר לא עבדה בפרקליטות. רוזן גם קיבל את בקשתה של דוד למחוק מהחלטתו את פסקאות 53-52, בהן העלה תמיהות בנוגע לחקירת תלונתו של רותם ואשר להן לא ניתן לתת מענה בשל גניזת התיק. לדבריו, "לא היה בכוונתי להידרש להחלטת הגניזה גופה אלא להצביע על הליקויים באופן קבלתה".
