המשטרה החלה (יום ב', 15.11.21) בפנוי המשפחות האחרונות המתגוררות בשכונת גבעת עמל שבתל אביב. לוחמי יס"מ נכנסים לבתים בשכונה ומפעילים לפינוי הפעילים והדיירים במקום. הדיירים מתבצרים במקום ומוחים נגד הפינוי. מן המשטרה נמסר כי בשל עומסי תנועה הצפויים בצירים הסובבים את המתחם, ציבור הנהגים מתבקש שלא להגיע למקום ולבחור בדרכים חלופיות, תוך שימוש באפליקציית וויז המעודכנת בהסדרי התנועה העיתיים במקום. "אנחנו קוראים לתושבי המתחם להישמע להנחיות השוטרים, לשמור על הסדר הציבורי ולאפשר לקבלן הביצוע ליישם את ההחלטה השיפוטית, כאשר המשטרה תגלה אפס סובלנות לכל גילויי אלימות או סיכון כלפי מי מהנוכחים במתחם", לשון הודעת המשטרה. הפינוי מתחייב לאחר שבית המשפט העליון דחה לפני שנה בקשות לערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב, שבו קבע את מנגנון הפיצוי לכמה עשרות משפחות, אשר פונו מבתיהם לצורך הקמת פרויקט יוקרה של קבוצת יצחק תשובה. הבעייתיות נבעה מכך שבשנות ה-50 וה-60 שלחה המדינה מאות בני אדם להתגורר בשכונה זו, אך הם מעולם לא קיבלו זכויות קניין רשמיות בבתיהם. לאורך השנים נוספו דיירים - בעיקר בני הדור השני והשלישי של התושבים המקוריים, שמבחינה חוקית היוו פולשים משום שלא הורשו להתגורר בשטח שהיה שייך למדינה. בשנת 1961 הוסכם עם התושבים, כי כאשר יפונו - יקבלו שווי של "דירת שיכון". בתי המשפט קבעו שיש לפנות את הדיירים ולשלם פיצויים לבני הדור הראשון בלבד; המחלוקות לאחר מכן נגעו לשיעור הפיצוי. שופט השלום מנחם קליין קבע לפני שנתיים, כי קבוצת תשובה הוכיחה שהיא הבעלים של גבעת עמל ב' ושהיא זכאית לפנות את התושבים. לצד זאת הוא פסק מפתח פיצוי - על-פי תוחלת חיים, דמי שכירות ראויים וביצוע היוון - והכפיל אותו במספר יחידות הדיור המזכות כל משפחה בפיצוי. הן התושבים והן קבוצת תשובה ערערו למחוזי, אשר הגדיל ב-65% את הפיצויים לכ-150 תושבים. על-פי פסיקתו של המחוזי בדצמבר אשתקד, קבוצת תשובה תשלם 42 מיליון שקל, לפי מפתח של 3 מיליון שקל לכל משפחה גרעינית - במקום 25.7 מיליון שקל שפסק בית משפט השלום. המחוזי קבע, כי מנגנון הפיצוי צריך להביא בחשבון את החלטות הממשלה בנוגע לשכונה ואת ההסכם עם התושבים משנת 1961, ולהביא לסופיות שתאפשר לשים קץ לעשרות שנות ההתדיינות בנושא. כוונתה המקורית של הממשלה, כאשר שלחה את המתיישבים הראשונים לשכונה ב-1949, הייתה להעניק דירה לכל משפחה - וזהו הבסיס הראוי לפיצוי. לדברי השופט קובי ורדי, "הכוונה לא הייתה לתת למתיישבים דיור אקוויוולנטי בדירת פאר בבניינים שייבנו בשטח הספציפי לאחר 70-60 שנה (שכנראה לא יכללו גם דירות קטנות כפי שהיו נהוגות בזמנו), אלא כאמור לדירת שיכון שהייתה אז אמורה להיות דירה קטנה באזור שהוא בגבול תל אביב, וכמובן ללא חצרות וללא אפשרות לתת יחידות נוספות לבני משפחה נוספים". מסקנתו המעשית של ורדי הייתה, שכל משפחה גרעינית זכאית לפיצוי בשווי של דירה בת 75-67 מ"ר באזור דומה, לפי 45,000-40,000 שקל למ"ר - דהיינו 3 מיליון שקל. לדבריו, אם הייתה מתממשת הכוונה להעניק לתושבים דירת שיכון, זה היה הגודל שלה; ייתכן שהשווי למ"ר הוא נמוך, אך מאידך - התושבים לא חויבו בתשלום דמי שימוש תמורת עשרות שנות מגוריהם בשכונה על קרקע פרטית. הן התושבים והן קבוצת תשובה ביקשו לערער לבית המשפט העליון, כאשר הראשונים טוענים שהפיצוי נמוך מדי, והאחרונה - שהוא גבוה מדי. התושבים טענו, כי יש להעניק להם את שוויה של דירה בגודל זהה לזו שבה התגוררו, להביא בחשבון גם את שטח החצר ולהעניק לרובם יותר מאשר שווי של דירה אחת. קבוצת תשובה טענה, כי המחוזי העניק פיצוי למי שיושבים שלא כדין בשכונה, ואשר במשך שנים סירבו להתפשר בכך יצאו נשכרים מהחזקת השטח כ"בן ערובה". עוד טענה הקבוצה, כי המחוזי טעה גם בכך שלא חייב את התושבים בתשלום דמי שימוש. שופטת בית המשפט העליון, דפנה ברק-ארז, דחתה על הסף ב-29 בנובמבר 2020 את כל הבקשות, באומרה שאינן מצדיקות דיון בגלגול שלישי.