ניצב בדימוס
ניסו שחם, לשעבר מפקד משטרת מחוז ירושלים, ירצה עשרה חודשי מאסר בשל עבירות מין בשוטרות שהיו כפופות אליו ובשל מרמה והפרת אמונים שיצרו הטרדות אלו. כך קובע סופית (יום ב', 15.11.21) בית המשפט העליון.
שחם הואשם בשמונה מקרים של עבירות מין כלפי שוטרות, והמדינה טענה שריבוי המקרים יוצר גם עבירה של מרמה והפרת אמונים. בית משפט השלום בתל אביב דחה גישה זו והרשיע את שחם רק במעשה מגונה אחד. בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל את ערעור המדינה, והרשיע את שחם גם בהטרדה מינית ובמרמה והפרת אמונים וגזר עליו עשרה חודשי מאסר.
בית המשפט העליון התיר לשחם לערער על פסק הדין, אך דחה את הערעור. המשנה לנשיאה,
ניל הנדל, אומר שישנן עבירות בהן "הכמות עושה איכות" והן נוצרות עם הצטברותם של מעשים מרובים. כך למשל, התעללות בקטין או הטרדה טלפנית יכולות להפוך לפליליות בשל ריבוי מעשים. מרמה והפרת אמונים נמנית עם עבירות אלו, גם בשל הצורך להגן על יושרתו של השירות הציבורי. לכן, עבירה כזו עשויה להיווצר מצירוף של מעשים שאינם עבירה כל אחד בפני עצמו. במקרה של שחם, מדובר בהתנהגות חוזרת ונשנית של קשרים מיניים עם שוטרות, ולאחר מכן - טיפול של שחם בענייניהן. הנדל מציין, כי החומרה שבמעשים נובעת מכך שהם היו חוזרים ונשנים, ובוצעו בידי קצין בכיר (בעת ששחם היה מפקד מחוז) במשטרת ישראל האמונה על שלטון החוק. לכן, שוב אין מדובר בעבירה משמעתית אלא בעבירה פלילית.
הנדל מדגיש, כי אופיה של עבירת המרמה והפרת האמונים מחייב להפעיל אותה גם במקרה של הצטברות מעשים. אלמלא כן, הוא מסביר, הרי שניתן יהיה לחמוק ממנה בצורה של שרשרת מעשים קטנים בפני עצמם. אפילו את עבירות השוחד ניתן יהיה לעקוף בצורה כזאת, על-ידי קבלה של טובות הנאה קטנות אך חוזרות ונשנות. ודאי שאין לאפשר מצב זה, העומד בניגוד מוחלט לתכליות שבבסיס עבירות אלו.
במישור העקרוני דן הנדל במה שכינו הצדדים "תזת הצבירה". הוא אומר כי אומנם לא קיימת פסיקה שאומרת במפורש שניתן לבסס הרשעה על צבירת מעשים, אך גם אין פסיקה השוללת זאת. השאלה כעת היא האם אפשרית צבירה גם כאשר לא מעשה בפני עצמו אינו חוצה את הרף הפלילי.
הנדל אומר על עבירת המרמה והפרת האמונים, שההגדרה הרחבה שלה "נועדה לתפוס את המגוון, באופן שלא יותיר מחוץ לתחומיה מעשים בעלי אופי פלילי, אשר החברה לא תוכל להתגונן מפניהם... מקום שההתנהגות כולה מגבשת פגיעה מהותית בערכים המוגנים – הרי שאין בכך הרחבה של גבולות העברה הקיימים, אלא איתור של סוג התנהגות נוסף שנופל בתוכם".
במקרה של שחם, מוסיף הנדל, מדובר במעשים שאינם בלתי קשורים זה לזה. "לא הרי מי שביצע פעולה אחת בניגוד עניינים הנוגעת לכפיפה שקיים עימה קשר אינטימי כמי שביצע שש פעולות כאלה – וכל זאת שוב ושוב במשך חמש שנים". מעשיו של שחם הם חלק מאותו שלם, גם אם לא עמדה מאחוריהם תוכנית-על, קובע הנדל.
הנדל גם עוסק בטענה לפיה "תזת הצבירה" נוגדת את עקרון החוקיות, משום שהיא יוצרת עבירה שאינה כתובה במפורש. הוא דוחה טענה זו בציינו, כי כפי שכבר הזכיר – קיימת אפשרות של צבירה בכמה עבירות, ומכאן שהמחוקק הכיר עקרונית בקיומה. עבירת הפרת אמונים היא ממילא נעדרת גבולות מוגדרים והצבירה לא מוסיפה לה עמימות, אומר הנדל. עוד הוא מזכיר, כי בית המשפט יוצק תוכן להגדרות פליליות כלליות, כמו למשל בעבירה של רצח בנסיבות מחמירות או בעבירה של גרימת מוות ברשלנות.
הנדל מציב כללים להפעלה עתידית של תזת הצבירה בכלל. הוא אומר כי הדבר מחייב פן מחמיר נוסף, שייבחן על-פי קרבת המעשה הבודד לרף הפלילי, כמות המעשים ופריסתם בזמן. על בית המשפט לקבוע תחילה ממצאים ברורים לגבי כל מעשה בפני עצמו, ולאחר מכן להעריך את הצטברותם.
השופט
יעל וילנר הסכימה עם הנדל. השופט
יוסף אלרון סבר בדעת מיעוט, כי לא ניתן ליצור עבירה אחת של מרמה והפרת אמונים מצרוף של מעשים, ולפיכך הציע לזכות את שחם מעבירה זו ולהטיל עליו שישה חודשי עובדות שירות רק בגין ההטרדות המיניות. את שחם ייצגו עוה"ד
בועז בן-צור, כרמל בן-צור,
דקלה סירקיס ועידן סגר. את המדינה ייצגו עוה"ד
נעמי גרנות ונילי פונקלשטיין.
