"עדויות וראיות אלה הציגו לפנינו תמונה של ארגון פשיעה רב-עוצמה, תאב כוח ושליטה. הוא איגד לתוכו חברים רבים אשר פעלו יחד בתבנית היררכית ושיטתית כבמעין עולם מקביל בעל שפה משלו וחוקים משלו. בצמרת הפירמידה עמד יצחק אברג'יל ותחתיו מנהלים, אנשי אמון ופעילים זוטרים יותר. כל אלה פעלו בקבוצות בערים שונות בישראל ובמקומות שונים בעולם. בכל קבוצה/זרוע עמד מנהל שקיים קשר ישיר עם אברג'יל כדי לקדם את תוכניותיהם הפליליות, בעיקר בתחום האלימות והסמים".
כך מסכמת (יום ג', 16.11.21) שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, גיליה רביד, את הכרעת הדין בתיק 512, בו הורשעו יצחק אברג'יל וכמה מאנשיו בניהול ארגון פשיעה ובביצוע מעשי רצח, נסיונות רצח, עסקות סמים בהיקף של לפחות 225 מיליון שקל ועבירות מס והלבנת הון במאות מיליוני שקלים (ראו קישור משמאל). פסק הדין ניתן פה אחד בידי רביד והשופטים ירון לוי ושי יניב.
רביד מוסיפה: "הארגון התאפיין במנגנון קפדני של משמעת, שימוש בקודים ומתן הוראות ברורות מצד ראש הארגון, אשר שימש לא אחת כבורר ומכריע במחלוקות שהתגלעו במסגרת פעילות הארגון ומחוצה לו. יצחק אברג'יל הכתיב את אופן הפעילות ואף הטיל סנקציות על מי שלא פעל בהתאם להנחיותיו או על-פי הכללים המקובלים בארגון. במהלך ניהול ההליך הפלילי ניכרה הדינמיקה המיוחדת שבין הנאשמים, עמידתם כאיש אחד תוך שמירה על קוד ההתנהגות המקובל בעולמם, זאת אף ביחס לקו ההגנה שננקט במשפט.
"במשך השנים, דמותו הכריזמטית ורבת העוצמה של אברג'יל העצימה את כוחו של הארגון והמוניטין שצבר. רבים בעולם העברייני ביקשו את קרבתו. קרבה ליצחק אברג'יל 'פתחה דלתות' בעולם התחתון. מוניטין זה, שקיבל גם ביטוי תקשורתי, סייע לאברג'יל ולאנשיו ליצור קשרים בארץ ובעולם ולהעצים את פעילותו העבריינית של הארגון, אשר גדל והתרחב עד שהפך לכוח בינלאומי משמעותי שפעל במגוון תחומים כגון: נשק, הימורים, סמים ואלימות".
אנשי הארגון לא בחלו בביצוע עבירות אלימות חמורות נגד יריביהם, ממשיכה רביד, "כאשר הלך הרוח מצד ראש הארגון ואנשיו לביצוע מעשי רצח היה קר, אדיש ומשולל רסן. מעשי אלימות אלה הגיעו לשיאם באירועים [הנסיונות לחסל את זאב רוזנשטיין] בכיכר פלומר וברחוב יהודה הלוי בתל אביב בהנחת מטעני חבלה רבי עוצמה בליבה של תל אביב במקום סואן והומה אדם. כך, בפיצוץ ביהודה הלוי קיפחו את חייהם שלושה אזרחים חפים מפשע ונפגעו עשרות אזרחים שלרוע מזלם היו באותה עת במקום האירוע, שנדמה לזירת פיגוע".
עדי מדינה - כורח בל יגונה רביד אומרת כי השימוש בעדי מדינה - שבעה במספר בתיק זה - הוא הכרח בל יגונה, שכן "על-רקע המבנה ההיררכי שהיה קיים בתוך הארגון, תוך הקפדה על מידור וחשאיות כלפי פנים וכלפי חוץ, היה קושי לחשוף את העבירות ולהתחקות אחר מבצעיהם". בגופו של פסק הדין דחה בית המשפט את הטענות העקרוניות שהעלתה ההגנה נגד השימוש בעדים אלו, שלטענתה היו בכירים בארגון שהפלילו זוטרים מהם.
על אברג'יל אומרת רביד: "התוודענו לפנים הרבות של נאשם זה. אברג'יל ניסה לשכנע אותנו בעדותו כי לאחר שחרורו מהכלא הוא שינה את דרכיו וזנח את דרך פשע... לא ברור עד כמה באמת התכוון אברג'יל לשנות את דרכיו לאחר השחרור, ואולם הלכה למעשה לא כך קרה. כעולה בין השאר מעדותו, חייו האפורים של עובד כפיים במפעל, מקום עבודה שבו הושם לאחר שחרורו, לא הלמו את אישיותו ואת שאיפותיו להערצה, כסף, כבוד ופרסום. המציאות לימדה שלא זו בלבד שלא שינה את דרכיו אלא שגדל, התעצם, שכלל את קשריו ויכולותיו והקים ארגון עברייני רב-מעללים, למגינת ליבה של החברה".
את התביעה ייצגו עוה"ד ניסים מרום, שרון הר-ציון, מיכל מזור ונתנאל בוז'ו. את אברג'יל ייצגו עוה"ד שמעון וייס ולירז מאיר; את אבי ריחן ייצגו עוה"ד אבי כהן ואורנת קמרון; את ישראל אוזיפה ייצגו עוה"ד ניר שניידרמן וערן פוליטקין; את שמעון סבח ייצגו עוה"ד גלאון קפלנסקי וליגל יחזקאל; את פטריק עמוס ייצגו עוה"ד אביגדור פלדמן ומיקי חובה; את עופר בוהדנה ייצג עו"ד אהוד בן-יהודה; את אהרון סוסן ייצגו עוה"ד ניר אלפסה ורותם סרי; את אבי לוקר ייצג עו"ד ירוסלב מץ; ואת יעקב בן-שטרית - עוה"ד ליאור שטלצר ועדי אייזנר.
