מחבלת שנפצעה בפיגוע דרשה שיקום אף במימון המדינה

אסירה ביטחונית, אשר נפצעה קשה בעת פיגוע שביצעה, מקבלת משירות בתי הסוהר טיפולים רפואיים רבים וממושכים באותן פציעות - אך לא תקבל על חשבונו ניתוח לשיקום אפה. כך קובע (18.11.21) נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, רון שפירא. האסירה, ששמה נאסר לפרסום, מרצה מאז 2015 עונש של 11 שנות מאסר לאחר שפוצצה בלון גז; בפיגוע נפצע שוטר. היא אושפזה לתקופה ממושכת ועברה ביקורות וטיפולים בבית החולים רמב"ם בתחומי האורתופדיה והפלסטיקה לטיפול בכוויות שנגרמו לה בפיגוע. במרס 2019 המליצו רופאיה לבצע טיפולים פלסטיים בידה ובאפה, בניתוח אחד. השב"ס אישר רק את הניתוח ביד וסירב לממן את הניתוח באף, ושפירא דחה את עתירתה של האסירה נגד החלטה זו. שפירא מזכיר תחילה, כי בית המשפט יתערב בשיקול דעתו של השב"ס רק במקרים חריגים, וההתערבות בהחלטות רפואיות היא מועטה עוד יותר. המדינה חייבת לספק לאסירים טיפול רפואי הולם, על-פי שיקול דעתם המקצועי של רופאי השב"ס. על-פי פקודת השב"ס, אסיר זכאי ל"טיפול רפואי הנדרש לשם שמירה על בריאותו". שפירא מבאר: "סל הטיפולים והשירותים הרפואיים לו זכאי האסיר משב"ס מתמצה בדרוש לשם שמירה על בריאותו של האסיר, ומוציא מתוכו טיפולים שאינם חיוניים לניהול שגרת חיים תקינה ולתפקודו הרפואי של האסיר בזמן ריצוי מאסרו". שפירא גם מסביר מדוע סל הבריאות הממלכתי אינו חל על אסירים: "סל הבריאות הכללי נקבע במסגרת תקציבית ייעודית ומקיפה, ששב"ס איננו כלול בה. מנגד, שירות בתי הסוהר איננו קופת חולים. תפקידו הוא להבטיח את שלום החברה ובטחונה, ולהגביל את חופש התנועה לאלו המהווים סכנה לשלום הציבור. החקיקה הקיימת הפרידה את הטיפול באסירים בהיבט המערכתי והתקציבי ממערכת הבריאות הכללית. התוצאה המוכרחת היא שהיקף השירותים הרפואיים שיסופק לאסיר לצורך שיפור איכות חייו יהיה מצומצם יותר, בהלימה לסדר עדיפות מקצועי-רפואי. יושם על לב, כי לעלות הטיפולים הרפואיים לאסיר מצטרפות עלויות נלוות אינהרנטיות של ליווי והשגחה על האסיר, המושתות על שירות בתי הסוהר גם ביציאה לטיפול במימון פרטי". ועדת החריגים של השב"ס דחתה את הבקשה של האסירה בנושא שיקום האף לאחר שקבעה, כי אין המדובר בטיפול הדרוש לתפקודה התקין, ושפירא אומר שאין פסול בשיקול זה. השב"ס לא הזניח את הטיפול באסירה, אשר כאמור זוכה מזה שנים לטיפול מקיף. מחירו של ניתוח האף - 83,000 שקל - מצריך את אישור ועדת החריגים ולא נמצא פסול בסירובה לאשר אותו. עוד אומר שפירא, כי הפסיקה קבעה שיש להביא בחשבון גם אם האסיר הוא שגרם לפגיעה בה יש לטפל - אפילו אם הוא מבקש לממן בעצמו את הטיפול. "דברים אלו מקבלים משנה תוקף כאשר האסיר דורש שעלות הטיפול תושת על שירות בתי הסוהר. על אחת כמה וכמה, מקום בו הטיפול הרפואי אותו דורשת העותרת נגזר ישירות מהעבירות החמורות אותן ביצעה, ובגינן היא יושבת למאסר (ובמקרה שבפנינו הטיפול הרפואי המתבקש הוא לריפוי פגיעה שנגרמה לעותרת במעשה החבלה שביצעה)", מדגיש שפירא. לצד זאת הוא קורא לשב"ס לקבוע בצורה ברורה מתי ומדוע יסטה מסל הבריאות, ולהביא בחשבון לא רק את השיקול הכספי.