השינוי השני הוא אורך תקופת המאסר שבגינה יכול אסיר (שאינו עבריין מין, אלימות במשפחה ואלימות חמורה, וכן אסירים ביטחוניים) לצאת לשחרור מינהלי אוטומטי, בלא שעבר תוכנית שיקום ובלא שוועדת שחרורים בחנה את עניינו. עד כה תקופה זו עמדה על 4 שנים, והיא תקוצר ל-3.
שינוי נוסף הוא אסירים שתקופת מאסרם בין 18 ל-36 חודשים. כאן הם יזכו לשחרור מינהלי של פחות שבועות מאשר החוק שהיה, משום שהסתבר שאסירים בתקופות מאסר אלו העדיפו שלא לבקש תוכניות שיקום, משום שהשחרור המינהלי קיצר את תקופת מאסרם גם בלי זה. קתרין בן צבי, רמ"ח שיקום בשב"ס: "יש ירידה של 30% בקשות אסירים לתוכניות שיקום. השינוי נועד לעודד אותם לבקש ולהשתלב בתוכנית שיקום. תוכנית שיקום היא כחצי שנה אינטנסיבית בממוצע, ולפעמים מקצרים אותה ל-4 חודשי טיפול יומיומי פרטני".
ח"כ אוסאמה סעדי: "בעבירות ביטחוניות אין בכלל אפשרות שיקום, לכן הם גם לא יכולים לגשת לוועדת השליש, ואז הוא לא מקבל שליש בגלל שהמדינה לא התקינה תקנות".
ח"כ בני בגין: "ברשימת עבירות המין, שמי שעבר עליהן לא ישתחרר אוטומטית בשחרור מנהלי, כלול גם מעשה מגונה בפומבי. אני לא רואה בעבירה זו מסוכנות בהשוואה לעבירות מין חמורות.
ח"כ אורית סטרוק: "טוב שהמדינה מתחילה להתעשת מאז גזירת בג"ץ שהציף את רחובותינו באנשים מסוכנים. פסיקת בג"ץ הזויה וחסרת התחשבות באזרח הנורמטיבי. היינו בבתי כלא. נכנסנו לתוך חדר אסירים. המרחב לא שונה מהמרחב שיש לילדים שלי באולפנות ובישיבות התיכוניות, ממרחב שיש לילד במשפחה ברוכת ילדים בחדר שלו. זו צעקה חסרת פרופורציה ביחס לשחרור מחבלים וסוטי מין. אמנות בינלאומיות כבודן במקומן מונח. צריך לשנות ראש ולשים את נפגעי העבירה שנפגעו ואת הנפגעים הפוטנציאליים במרכז תשומת הלב. אכפת לי מזכויות אסירים, אבל הצפיפות לא כזו נוראה".
