חקירת משטרה אגרסיבית אינה שוללת את רצונו החופשי של החשוד ולא תוביל לפסילת הודאתו, כל עוד לא חצתה את גבולות המותר. כך קובע (יום ה', 9.12.21) שופט בית המשפט העליון, אלכס שטיין, בהסכמת המשנה לנשיא, ניל הנדל, והשופטת ענת ברון. פסק הדין ניתן במקביל - אך ללא קשר - לעדותו של ניר חפץ במשפט נתניהו, בה סיפר בהרחבה על הלחצים הפיזיים והאיומים שהופנו כלפיו לפני שחתם על הסכם עד מדינה.
יצוין, כי פסק דינו של שטיין עוסק בעבירות מין חמורות שביצע אדם בילדה כבת עשר, בתו של בת-זוגו דאז - הרחק מן העבירות שיוחסו לחפץ בעת חקירתו (תיווך לשוחד ושיבוש מהלכי משפט). עם זאת, גם במקרה של חפץ מדובר בעבירות חמורות: דינו של תיווך לשוחד כדינה של קבלת שוחד והעונש המירבי הוא עשר שנות מאסר, כאשר בית המשפט העליון שב והגדיר את השוחד כעבירה החמורה ביותר בעבירות השחיתות וככזו המחייבת מאסר בפועל לתקופה משמעותית.
הפדופיל בו מדובר הורשע ברוב העבירות שיוחסו לו ונדון ל-14 שנות מאסר. בערעורו טען בין היתר, כי הודאתו - לפיה ביצע את המעשים אך טען שהיה זה ביוזמתה של הילדה - באה בעקבות חקירה משטרתית בלתי הוגנת, בה חוקרי המשטרה שתלו במוחו את הדברים בהם ביקשו ממנו להודות. עוד טען, כי נפל קורבן לקנוניה מצד בת-זוגו דאז (אימה של הילדה) וכי קיימות סתירות בעדותה של הילדה.
בדחותו את הערעור אומר שטיין: "אכן, חקירתו של המערער הייתה לפרקים אגרסיבית, אפילו אגרסיבית מאוד - אך זאת, לא במידה אשר חורגת מגדרי המותר בחקירה משטרתית. בהקשר זה אזכיר, כי בית משפט זה קבע זה מכבר, כי חקירתו של אדם אשר נחשד בביצוע עבירות חמורות 'אינה מו"מ בין שני סוחרים שלווים והגונים המנהלים את עסקם על בסיס אמון הדדי'. מכל מקום, אין בחקירה אגרסיבית כשלעצמה כדי ללמד על שלילת רצונו החופשי של החשוד בהחלטתו האם למסור הודאה".
שטיין מציין, כי "על אף החקירה האינטנסיבית והשאלות החוזרות והנשנות ביחס לחשדות נוספים שעלו נגדו, עמד המערער בנחישות על כך שלא ביצע מעשים נוספים בהם נחשד" - מה ששולל את הטענה שחוקריו שתלו במוחו את הגרסה המפלילה. "חקירת המערער אומנם כללה צעקות, אך לא נפלו בה פגמים אשר עלולים לשלול מהנחקר את רצונו החופשי.
"במהלך החקירה, הגישו החוקרים למערער מים; הבהירו לו שיש להם מספיק ראיות מפלילית גם ללא הודאתו; אמרו לו כי אינו חייב לומר דבר ולהודות במיוחס לו; כי אם יודה יעשה טובה רק לעצמו ולא להם; וכי ניתנת לו הזדמנות פז להודות במעשיו כדי לנקות את עצמו ולקבל טיפול לו הוא זקוק. החוקרים גם הטיחו במערער שאין לו מצפון, שכן טענתו שקורבנות העבירה שקרניות מעבירה אותן אונס שני. למרות כל אלה, לאורך זמן רב ואל מול השאלות הרבות והקשות, עמד המערער על כך שהוא חף מפשע ושתק". מכאן, מסכם שטיין, שלא נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי מרכז לאמץ את ההודאה.
להודאתו של האיש מצטרפות ראיות רבות המהוות יותר מאשר ה"דבר-מה" הדרוש להרשיעו, מוסיף שטיין. עוד הוא קובע, כי עונשו של האיש מידתי וראוי - בפרט בהתחשב בעובדה שהמחוקק אף קבע עונש מינימום של 15 שנות מאסר לעבירות כאלו. את המערער ייצג עו"ד לירן זילברמן, ואת המדינה - עו"ד יוסף קנפו.
