היום לפני 80 שנה, עלו בנמל קונסטנצה 769 יהודים - גברים, נשים וטף - על אסדת-בקר באורך 16 מטר, ברוחב 6 מטרים, ששמה הוסב ל"סטרומה". היה זה לאחר פלישת הגרמנים לברית המועצות והפצצת הרוסים על ערים ברומניה.
הפושעים, אנשי "משמר הברזל" הרומני, העלילו על היהודים שהם ריגלו למען ברית המועצות, ושבסימני איתות הדריכו את המטוסים של חיל-האוויר הסובייטי. שלטונות רומניה הטילו על היהודים עונשים קולקטיביים כבדים ותבהלה אחזה ביהודי רומניה.
שמועה נפוצה, ששליח של "עלייה", ארגון התנועה הציונית-הרביזיוניסטית, השיג מהרומנים היתר יציאה לקבוצת יהודים, ורבים נהרו לקונסטנצה בתקווה למצוא שם כלי שיט כלשהו על-מנת להימלט.
ל-769 היהודים שעלו על "סטרומה" הייתה תקווה שבאיסטנבול, נמל היעד שלה, יקבלו סרטיפיקטים לארץ-ישראל. אף שהאונייה נרכשה על-ידי תנועת בית"ר, שארגנה גם את ההפלגה, וכמפקד האונייה שימש יונס ברקוביץ, בן 28, ראש קן בית"ר בעיר דורוהוי, הוועידה התנועה את ההצלה לכלל ישראל ולא רק לחבריה.
התנאים בספינה היו איומים, אך היהודים נאחזו בכל שביב של תקווה. רק להימלט, להימלט, לברוח. ואם היעד הוא ארץ-ישראל, הרי ודאי שכל הסתכנות היא כדאית. באסדה נישאה צחנת גללי בקר, לא היו בה שום סידורים למטבח ולשירותים ולא היה בה מקום ללינת לילה. צפופים ודחוקים, בידיעה שכמות המזון, המים והתרופות שהוכנו לדרך היא מועטה, ושכמעט אין בה עזרה רפואית כלשהי - היו המאושרים שהצליחו לעלות על הספינה מוכנים להפליג, ואף חשו התעלות נפש בנוטשם את האדמה הלוהטת עבורם. בעת עלייתם על האונייה שדדו פקידי המכס מהנוסעים חפצי ערך וכסף וקרעו את תעודות הנוסעים.
אחרי הרפתקאות קשות ורבות הגיעה "סטרומה" לאיסטנבול, רותקה לאחד הרציפים ולא ניתן לאנשים לרדת ממנה. בגלל הצפיפות הנוראה, ישבו האנשים על הסיפון בקור הצורב של דצמבר ביום ובלילה, מנותקים מהעולם כולו. בו-בזמן ניהלו מוסדות היישוב היהודי בארץ קשר קדחתני עם הממשלה הבריטית, ואף שהיו לסוכנות סרטיפיקטים והיא הייתה מוכנה להפריש מהם בעבור העולים, סירבו השלטונות הבריטיים באכזריותם להתיר את כניסתם בטענה שהאנשים באים מארץ אויב והגרמנים מחדירים ביניהם מרגלים.
ב-23 בפברואר ציוו השלטונות הטורקיים על הקברניט לעזוב את נמל איסטנבול. אוניית גרר של הצי הטורקי גררה את "סטרומה" עד הכניסה לבוספורוס, שם נותק החבל בין הגוררת לנגררת, ו"סטרומה", שמנועה היה מקולקל, נסחפה עם הזרם מזרחה לאורך החוף. כאשר הייתה "סטרומה" במרחק של כשני קילומטרים מן החוף נשמע קול נפץ, נראו אש ועשן, האונייה התרסקה וטבעה. עברה שעה ארוכה עד שהספינות שהיו בקרבת מקום שלחו סירות הצלה.
מאונייה טרופה נאבקים אנשים בגלים, מושיטים ידיים וזועקים לעזרה, אך העזרה מתמהמהת לבוא לעזרת היהודים, שחייהם בזמן ההוא לא היו שווים דבר.
פרט לנוסע אחד, דוד סטולרו, שהצליח להגיע בשחייה אל החוף, איש לא ניצל. 759 איש, אישה וילד נספו. תשעה הצליחו לרדת מהאונייה עוד באיסטנבול. סיבת טביעתה של "סטרומה" לא הובהרה בוודאות. רק בשנת 1978 הובהר סופית שהאונייה טובעה בטעות בידי צוללת רוסית, שסברה כי מדובר באוניית אויב.
האסון הסעיר את היישוב בארץ ואת הקהילות היהודיות בעולם. ראשי הארגונים היהודיים בארצות הברית שלחו מחאה חריפה נגד מדיניותה של בריטניה כלפי הפליטים, מדיניות הנוגדת את רוח הצהרת בלפור והמנדט. גם מבית לא שבעה ממשלת בריטניה נחת. בציבוריות הבריטית נמתחה ביקורת קשה על מדיניותה, ביקורת שבאה לביטוי בדיון סוער בפרלמנט ובבית הלורדים. אסון "סטרומה" חשף את מדיניותה הבלתי הומנית של הממשלה הבריטית כלפי פליטים מהמשטר הנאצי החותרים להימלט מרודפיהם, ומולו החווירו הנימוקים המדיניים והנימוקים הביטחוניים.
אחרי דיונים ממושכים נקבע, כי להבא לא ימנעו מאונייה כלשהי להגיע לחופי ארץ-ישראל, וכאשר יבואו הפליטים, הם ייעצרו וייחקרו חקירה ביטחונית, אחרי כן ישוחררו, ומספרם ינוכה ממכסת הסרטיפיקטים השנתית. לאחר מכן שונתה מדיניות זו ואוניות המעפילים שנתפסו נשלחו יחד עם המעפילים לקפריסין. חרף האסון שפקד את "סטרומה" לא חדלו יהודי רומניה לחפש דרכי מפלט, ואפילו מסוכנות ביותר. רוב יהודי רומניה שניצלו מהשואה עלו לישראל והקימו כאן מחדש את ביתם.
