העליון: מבטח זר יכול לתבוע את המזיק הישראלי

חברת ביטוח זרה אשר פיצתה מבוטח ישראלי על נזק שנגרם בארץ, יכולה להגיש תביעת תחלוף (שיבוב) נגד הגורם הישראלי שגרם את הנזק. כך קובע לראשונה (יום ב', 13.12.21) שופט בית המשפט העליון, עופר גרוסקופף, בפסק דין אשר ישליך על תביעות ביטוח במיליוני דולרים. חברות ישראליות מבוטחות בידי חברות זרות בעיקר בפוליסות בהיקף גדול ובתחומים מורכבים, והאפשרות של המבטח הזר לתבוע את המזיק הישראלי ואת המבטח שלו (שגם הוא לרוב ישראלי) היא בעלת משמעות כספית ניכרת. פסיקתו של גרוסקופף באה בעקבות שני פסקי דין בבתי המשפט המחוזיים, אשר קבעו שאין אפשרות להגיש תביעה שכזאת. באחד המקרים אומנם דחה בית המשפט העליון את הערעור על פסיקת המחוזי, אך בלא לדון לסוגיה לגופה אלא משום שלא מצא מקום להתערב בממצאים העובדתיים. גרוסקופף דן לעומק בנושא, על פני עשרות עמודים, וכאמור מסקנתו היא הפוכה. הסוגיה שבמרכז פסק הדין היא הדרך בה יכולה חברת הביטוח של הניזוק, אשר פיצתה אותו על נזקיו, לתבוע החזר ממי שלטענתה גרם את הנזק (או מחברת הביטוח שלו). גרוסקופף מסכם בנושא זה: "הדין הישראלי מכיר במגוון דרכים בהם יכולה מבטחת הניזוק שפָּרְעָה, לזכּוֹת בשיפוי מהמזיק באותן נסיבות בהן החבויות אינן מצטברות. דרך המלך, המשמשת מבטחות ברוב המקרים, היא הגשת תביעת תחלוף על-פי סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח. אולם בצידה של דרך זו קיימות מגוון דרכים נוספות באמצעותן יכולה מבטחת שפרעה לחזור אל המזיק: תביעת תחלוף מכוח העיקרון הכללי שבסעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט; תביעת שיפוי במסגרת דיני עשיית עושר ולא במשפט; או הגשת תביעה על-ידי הניזוק 'בשם ובעבור' המבטחת. "ודוק, כל אלה הם מנגנונים שתכליתם להשיג את אותה מטרה - הטלת העלות הכלכלית של הנזק שסבל הניזוק על המזיק שגרם אותו, ולא על המבטחת שנטלה את הסיכון להתרחשותו כלפי הניזוק (אך לא כלפי המזיק), באופן שישרת את שיקולי המדיניות לאורם ראוי להסדיר את מערכת היחסים המשולשת: מבטחת-ניזוק-מזיק".

החוק הישראלי חל על חברות זרות

התמונה מורכבת יותר כאשר מדובר בחברת ביטוח זרה, שאינה רשאית לפעול ישראל, אם כי היא יכולה לבטח ישראלים על פעילותם ורכושם בחו"ל. גרוסקופף מותיר בצריך עיון את השאלה האם חברת ביטוח זרה יכולה לבטח גורם ישראלי בפוליסה החלה בכל העולם וגם בישראל, אם כי הוא אומר שקיים קושי להחיל עליה במקרה כזה את החוק והפיקוח הישראלים. מכל מקום, גרוסקופף קובע שחוק חוזה הביטוח עשוי לחול גם על מבטח זר של מבוטח ישראלי, הן לגבי חובותיו והן לגבי זכויותיו - ובכלל זה זכות התחלוף. גרוסקופף אומר: "חוק חוזה הביטוח הישראלי עשוי לחול על התקשרות שערך מבוטח עם מבטחת זרה, וזאת באותם מצבים בהם הדין הישראלי הוא שמסדיר את מערכת היחסים שבין המבטחת הזרה לבין המבוטח על-פי כללי ברירת הדין. במצב דברים זה, בין אם המבטחת הזרה עונה להגדרת 'מבטח' על-פי חוק הפיקוח, ובין אם לאו, הרי שאם המבוטח מימש את זכויותיו מכוח חוזה הביטוח, וקיבל את תגמולי הביטוח, הרי שיש לאפשר למבטחת הזרה לחזור אל המזיק בתביעת תחלוף על-פי סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, או למצער, יש להכיר בזכותה לתבוע את המזיק בתביעה לשיפוי מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט. לחלופין, יש להכיר בזכות המבוטח לתבוע 'בעבור ובשם' המבטחת הזרה את תגמולי הביטוח מהמזיק". גרוסקופף מוסיף וקובע, כי זכות זו קיימת גם אם ההתקשרות בין המבוטח הישראלי לבין המבטח הזר היא בלתי חוקית, וזאת על-פי דיני החוזים או מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט; לכל הפחות עומדת למבוטח האפשרות לתבוע את המזיק "בשם ובעבור" המבטחת. אפילו אם על הפוליסה חל דין זר ולא דין ישראלי, עדיין יכולה חברת הביטוח להגיש תביעה בישראל מכוח עשיית עושר ולא במשפט.

"תוצאה רצויה גם מבחינה מעשית"

לדברי גרוסקופף, "התוצאה אליה הגעתי היא לא רק התוצאה המתבקשת על-פי הדין הישראלי; היא גם תוצאה רצויה מבחינה מעשית. היא מונעת מצב בו 'חוטא יוצא נשכר', דהיינו מזיק יוצא פטור מאחריות, מבלי שקיימת כל הצדקה עניינית לכך; היא משווה את מצבם של המבטחים הזרים לזה של מבטחים ישראלים מבחינת יכולתם לחזור אל המזיק, ובכך עשויה לסייע להוזלת פוליסות הביטוח בעבור עוסקים ישראלים, ואף להרחיב את האפשרויות שיעמדו לרשות העוסקים הישראלים; היא מסירה את הקושי ביישוב תביעות עם מבטחים זרים, בשל המכשול שעלול להיווצר בתביעת המזיק בישראל". גרוסקופף קיבל את ערעורה של טבע על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (יעל אילני), לדחות על הסף תביעה בסך 10.5 מיליון שקל שהגישה נגד חברת האבטחה והבקרה גושן ונגד חברת הביטוח איילון. התביעה הוגשה בשמה של חברת הביטוח הזרה National Union Fire Insurance Company of Pittsburgh, אשר ביטחה את טבע ושילמה לה 5.4 מיליון דולר בשל תקלה שאירעה בשנת 2011 במקפיא באחד ממחסניה בישראל ואשר גרמה לאובדן החומרים שהיו בה. טבע טענה, כי גושן (המבוטחת בידי איילון) אחראית לנזק בשל התרשלותה בבקרה על המקפיא. אילני קבעה, כי טבע אינה יכולה לתבוע בשמה של החברה הזרה - אך כעת התביעה תידון לגופה. השופטים יצחק עמית ודפנה ברק-ארז הסכימו עם גרוסקופף. גושן ואיילון חויבו בתשלום הוצאות בסך 25,000 שקל. את טבע ייצגו עוה"ד אבי אלרום ואסף אלרום, ואת גושן ואיילון - עוה"ד קרן תגר ותמיר מלכה.