קיצבה מיוחדת אינה הכנסה לצורך פיצוי בתאונת דרכים

קיצבה מיוחדת שמשלם הביטוח הלאומי לנפגע עבודה אינה חלק מהכנסתו לצורך חישוב הפיצוי בעקבות תאונת דרכים - קובע (יום ד', 19.1.22) שופט בית המשפט העליון, יצחק עמית. חוק הביטוח הלאומי קובע, כי מי שנפגע בעבודה ונקבעה לו נכות של 75% ומעלה, זכאי - בנוסף לפיצוי הרגיל - "לקיצבה מיוחדת להחזקתו האישית או לשיקומו המקצועי עקב נכותו". על-פי פסיקתו החלוטה של בית הדין הארצי לעבודה, תכליתה העיקרית, גם אם לא הבלעדית, של הקיצבה המיוחדת היא לממן טיפול סיעודי כללי בחיי היום-יום. לצד זאת הדגיש בית הדין, כי "ככל שנותרים בידי נפגע עבודה כספים מהקיצבה המיוחדת, אין מדובר ב'תשלום עודף', אלא בתשלום שהוא זכאי לו למימון צרכים נוספים על מימון העסקת העובד הסיעודי". עוד קובעות התקנות, כי הביטוח הלאומי יכול להפחית ואף לבטל את הקיצבה המיוחדת, בהתאם לשיפור במצבו של המקבל. בערעור בו הכריע עמית טענו קרוביו של גבריאל אסולין, נפגע עבודה שנהרג בשנת 2013 בתאונת דרכים, כי אם מצבו של נפגע עבודה השתפר עד כדי שהקיצבה המיוחדת לא שימשה אותו לצרכיו התפקודיים והשיקומיים אלא לחיסכון, יש לראות בה "הכנסה" שאבדה עם מותו, ולקחת אותה בחשבון בחישוב הפסדי השכר לעיזבון ולתלויים. עמית דוחה עמדה זו: "טענה זו מתעלמת ממאפיינה של הקיצבה המיוחדת ומתכליתה לממש את צרכיו של נפגע העבודה כאמור לעיל... טענת המערערים גם מתעלמת מחובתו של נפגע עבודה להודיע על שינוי במצבו העשוי להשליך על תשלום הקיצבה". הוא דוחה את ההשוואה שעשו בני המשפחה עם הפסיקה לפיה הכנסה "בשחור" מובאת בחשבון לצורך הפיצוי, באומרו שהיא נובעת מן הרצון שלא להעניש את השארים על מעשי הנפטר ושנקבעו כללי אצבע מצמצמים ליישום הלכה זו. עוד מעיר עמית, כי אם אסולין תפקד ללא דופי והשתמש בכספי הקיצבה לחיסכון - כפי שטענו יורשיו - הרי שהוא קיבל אותה שלא כדין. עמית מסכם: "הקיצבה המיוחדת נועדה לצרכיו של המנוח ולמימון השירותים להם הוא נזקק, והקיצבה אמורה לכלות את עצמה לצרכים להם נועדה. מקום שבו מקבל הקיצבה נפטר, נפסקות ההוצאות ופוקעת הזכות לקבל את הקצבה. ככל שהמנוח לא נזקק לשירותים מיוחדים, הרי שהקיצבה הייתה נפסקת ממילא, ואין לראות את הקיצבה המיוחדת כ'הכנסה' או כ'חלף משכורת'". מפסק הדין עולה, אם כי עמית אינו אומר זאת במפורש, שהוא הדין בקיצבת שירותים מיוחדים שמעניק הביטוח הלאומי למקבלי קיצבת נכות כללית. אסולין קיבל קיצבת נכות בסך 7,700 שקל לחודש וקיצבה מיוחדת בסך 4,000 שקל לחודש, כך שההחלטה שלא להתחשב בקיצבה המיוחדת גרעה כשליש מן הסכום שקיבלו יורשיו מחברת הביטוח הכשרת היישוב (אשר ביטחה את הנהג שפגע בו). בסך-הכל חויבה החברה לשלם להם 630,000 שקל, לאחר ניכוי קצבאות הביטוח הלאומי. השופטים דוד מינץ ויעל וילנר הסכימו עם עמית. את משפחת אסולין ייצגו עוה"ד ערן בקר ומורן כהן-יהונתן, ואת הכשרת היישוב - עו"ד ליאורה קטלניק.