דיני האחריות החלים על חברות דואליות - שמניותיהן נסחרות הן בארה"ב והן בישראל - הם על-פי החוק האמריקני, המגביל את אחריותם האזרחית של נושאי משרה לדיווחים מטעים. החוק האמריקני דורש להוכיח שהייתה כוונה להטעות או מודעות להטעיה, בעוד החוק הישראלי מסתפק בעיקרו של דבר בהוכחת קיומה של ההטעיה. כך קובע (27.1.21) הרכב המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב - סגן הנשיא חאלד כבוב והשופטות רות רונן ותמר אברהמי.
שופט המחלקה, מגן אלטוביה, קבע שהדין שיחול על חברה דואלית הוא הדין הישראלי - המחמיר יותר עם נושאי המשרה ומקל על הגשת תביעות נגדם. קביעה זו עמדה בניגוד לפסקי דין אחרים של המחלקה, ובהליך ייחודי לה - של בחינה נוספת בהרכב של שלושה שופטים - נקבע כאמור שעל חברות אלו יחול החוק האמריקני. עם זאת, במקרה הנקודתי שנדון - בקשה לתביעה ייצוגית נגד חברת התקשורת סרגון - נותרה התוצאה בעינה והבקשה אושרה.
ההרכב אומר כי יש להבחין בין כללי הדיווח (על מה ומתי יש לדווח לציבור) לבין כללי האחריות (מי נושא באחריות להפרת כללי הדיווח). מאחר שכללי הדיווח החלים על חברה דואלית הם הכללים האמריקניים, קשה לקבוע שכללי האחריות יהיו ישראלים - שכן הדבר יטיל על חברות אלו נטל כלכלי בדמות חובת ציות לשתי מערכות נפרדות, ובשל המיתאם הקיים בין כללי הדיווח לכללי האחריות. התוצאה תהיה "יצירתו של יציר כלאיים שאינו תואם את התפיסה הכוללת של אף אחת ממערכות הדינים, ומבלי לחזק בהכרח את ההגנה המוקנית לציבור המשקיעים".
עוד אומר ההרכב, כי תוצאה זו מתבקשת גם מתכליתו של ההסדר החוקי לרישום דואלי. "לשם הגשמת התכלית העיקרית של הסדר הרישום הכפול - עידוד חברות להירשם למסחר בישראל, נקט המחוקק בגישה מקלה שנועדה להעניק לחברות תמריץ לפיו חובות הדיווח בבורסה בישראל יתבססו על חובות הדיווח השוטף בבורסה הזרה". לצורך כך "ראוי ונכון להחיל את כללי האחריות הזרים ביחס להפרה של כללי הדיווח הזרים של כל החברות הדואליות, בין אם מדובר בחברות שהתאגדו בישראל ובין אם בכאלה שהתאגדו בחו"ל. זאת כדי לייצר הסדר אחיד שאינו תלוי בנסיבות הקונקרטיות והמשתנות של כל חברה וחברה".
התביעה נגד סרגון נותרה בעינה ההרכב מסביר: "הבחנה ביחס לכללי האחריות החלים על חברות דואליות על בסיס מקום התאגדותן, עשויה למנוע מיזמים ואנשי עסקים ישראלים להירשם למסחר כפול בישראל (אם החברה שבבעלותם נסחרת כבר בבורסה זרה); או למנוע מהם להתאגד בישראל מלכתחילה, ובכך לפגוע בתכלית לשמה נחקק הסדר הרישום הכפול. מעבר לכל אלה, מקום ההתאגדות הראשוני של החברה הוא עניין פורמלי גרידא, ואינו משקף בהכרח את מכלול הנושאים הכרוכים ב'זהותה' (למשל המקום בו נמצאים משרדיה, האם נושאי המשרה בה הם ישראלים, האם פעילות הייצור שלה מתרחשת בישראל, האם לקוחותיה או בעלי המניות שלה הם ישראלים ועוד)".
הבקשה לאישור התביעה הייצוגית בעניינה של סרגון הוגשה בידי יהושע חזן נגד החברה עצמה ומי שהיו הדירקטורים בה, ובהם הנשיא עירא פלטי, יזם ההיי-טק זוהר זיסאפל ויו"ר הבורסה לשעבר, פרופ' יאיר אורגלר. נטען בה, כי החברה ומנהליה ידעו שקיימת אפשרות סבירה לסטייה מן התחזיות האופטימיות שמסרו בשנת 2014 בנוגע לעסקות בהודו בעלות שיעור רווח גולמי נמוך, אי-השלמת עסקות בארה"ב בעלות שיעור רווח גולמי גבוה ועוד. כבוב, רונן ואברהמי הותירו על-כנו את אישור הבקשה, בציינם שמדובר בממצאים עובדתיים ושגם לפי הדין הישראלי יש לכאורה בסיס לתביעה.
את סרגון ומנהליה ייצגו עוה"ד הלל איש-שלום, עופר לריש, נתי אגמון ולידר קופרשמידט, ואת חזן - עוה"ד יורי נחושתן ועדי יוגב. את היועץ המשפטי ורשות ניירות ערך, שתמכו בקבלת הבקשה בנוגע לדין האחריות, ייצג עו"ד ליאב וינבאום.
