שרה נתניהו לא התעמרה בשירה רבן כאשר זו הועסקה במעון ראש הממשלה - קובע (יום ד', 23.2.22) נשיא בית הדין האיזורי לעבודה בירושלים, אייל אברהמי. הוא מצא שלא ניתן לסמוך על עדותה וטענותיה של רבן ודחה את תביעתה נגד נתניהו, נגד חברת כוח האדם מוריה שהעסיקה אותה ונגד משרד ראש הממשלה.
רבן טענה בין היתר, כי נדרשה לשטוף את ידיה מאות פעמים ביום ולהחליף את בגדיה עשרות פעמים ביום; ספגה מנתניהו התבטאויות פוגעניות; נדרשה לבצע עבודות ניקיון קשות במיוחד; נתניהו השתוללה ואיימה עליה פיזית באירוע אחד - וכל זאת ב-29 ימי עבודה במשק הבית של המעון בספטמבר-אוקטובר 2019.
אברהמי קובע: "עדותה של התובעת בפנינו לא עשתה עלינו רושם מהימן. בחינת עדותה אל מול דברים שמסרה בתצהירה ובכתב התביעה מגלה אי-התאמה מהותית וסתירות פנימיות בגרסאות השונות שהציגה הפוגמות באמינותה. יתרה מכך, דבריה של התובעת נסתרים בעדויות עדי הנתבעים שאותן אנו מעדיפים על פני עדותה משנמצאו מהימנות יותר". בין היתר מראה אברהמי, כי רבן חזרה בה מהטענות על "מאות פעמים" ו"עשרות פעמים"; תאריך תחילת עבודתה על-פי דוח הנוכחות היה שונה מזה שטענה; בניגוד לטענתה, לא היה לה ניסיון קודם בעבודות ניקיון; "ציפיותיה באשר ליחסי עבודה אינן תואמות את המציאות הנדרשת והנוהגת ביחסי עבודה".
עוד אומר אברהמי, כי אין אמת בטענתה של רבן לפיה אב הבית, אפי אזולאי, הבטיח לה קביעות - שכן הדבר כלל לא היה בסמכותו. היא עבדה פחות שעות מכפי שסוכם איתה, ולכן אין אמת בטענתה בדבר שעות רבות וארוכות מעבר להסכם. לא הוכחו טענותיה כאילו נאסר עליה לרדת מהקומה השנייה של המעון לקומה הראשונה או להשתמש בשירותים בקומה זו; ההפך הוא שהוכח. הופרכה טענתה כאילו במעון היה נוהל קנסות, והעובדת נילי קדוש דחתה את גרסת רבן כאילו היא עצמה נקנסה. ההוראות שניתנו במעון היו סבירות ואין לראותן כהתעמרות, מדגיש אברהמי.
"דברים בעדות נסתרים מניה וביה" אברהמי ממשיך ומראה, כי רבן לא הוכיחה את אירוע האלימות לכאורה, וכי בנקודה זו אף הייתה סתירה בין התביעה לבין התצהיר שהגישה. נתניהו הודתה שמדי פעם צעקה, מציין אברהמי, מה שהופך את גרסתה לאמינה יותר - ולא הוכח שהיא השפילה את רבן בצורה כלשהי. הוא גם אומר, שלא ניתן ללמוד מפסקי הדין בענייניהם של
מני נפתלי וגיא אליהו על עניינה של רבן, שכן מדובר בעובדים שונים, בזמנים שונים ובתפקידים שונים.
אברהמי מסכם: "עדותה של התובעת בכלל, וביחס לתנאי העבודה וסביבת העבודה בפרט, לא הייתה קוהרנטית. כמו-כן, דבריה בכתב התביעה, בתצהיר ובעדות סותרים אלה את אלה ואינם עקביים. דבריה בעדות נסתרים מניה וביה. לא זו אף זו, עדויות ההגנה שהובאו עשו עלינו רושם מהימן, הן תומכות זו בזו וסותרות את גרסאותיה של התובעת ואנו מעדיפים אותן על פני גרסת התובעת".
עוד מתייחס אברהמי לשימוש הגובר בעילת התעמרות בעבודה, אשר לדבריו יש לברך עליו אך לא להגזים בו: "אין לכחד בהשלכות שעשויות להיות להרחבה יתרה של עילה זו, אשר עשויות להוביל להרתעה של מעסיקים מקיומה של אינטרקציה עם עובדיהם, ולפגוע במרקם העדין של מערכת היחסים הטבעית והפשוטה בסביבת העבודה, בחברה הישראלית. מטרתה של עילה זו הינה להכווין את התנהגות הצדדים על-מנת להטיב עם מערכת יחסים זו, ולא ליצור הרתעה מפני התקשרויות שכאלו. לפיכך, אנו סבורים כי בחינת טענות בדבר התעמרות בעבודה צריכות להיעשות לעומק".
לבסוף דוחה אברהמי את טענותיה של רבן בנוגע למו"מ שקדם להעסתקה, ההבטחה כביכול שתהפוך לעובדת מדינה, הפרת חובת ההודעה לעובד ונזקים שונים. הוא שב וקובע, כי גם בנושאים אלו רבן אינה מהימנה והוא מעדיף את עדויות עדי ההגנה. הוא נמנע מלחייב אותה בהוצאות בשל מצבה הכלכלי. נציגי הציבור בועז סנדרוב ואיריס שליט הסכימו עם אברהמי. את רבן ייצגה עו"ד
נעמי לנדאו, את נתניהו ייצג עו"ד יוסי כהן, ואת מוריה - עוה"ד יאיר ארן וגלעד פלג.
