שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, דורון חסדאי, מותח ביקורת יוצאת דופן בחריפותה על עו"ד גרשון קליין וקובע שהוא אינו ראוי להתמנות לתפקידים כזרועו הארוכה של בית המשפט, כגון כונס נכסים. הדברים נכללים בפסק דין בו קבע חסדאי (2.3.22), כי קרקע של אזרח טורקיה נמכרה בתרמית וכי רוכשיה אינם זכאים להירשם כבעליה מכוח תקנת השוק.
סמי אייסוי הוא הבעלים של קרקע בקריית אונו, אותה רכשו פרץ סבן, דניאל בירגר, שחר שמש ותומר שמש בהליך הוצאה לפועל אותו ניהל קליין. המוכר היה יוסף חכם, אשר טען בבית המשפט, כי היה רק "קוף" לאדם בשם אהרון שביקש ממנו להופיע במקומו כזוכה בתיק ההוצל"פ בנימוק שהוא מצוי בהליכי גירושין. חסדאי אומר כי אין מחלוקת על כך שמדובר במכירה תרמיתית, אשר התבססה על מסמכים מזויפים שהוגשו להוצל"פ ואשר התיימרו להציג חוב בסך 3 מיליון שקל של אייסוי לחכם. לטענת אייסוי, מדובר בקרקע ששוויה 10 מיליון שקל.
השאלה המשפטית המרכזית הייתה, האם מכירת הקרקע הסתיימה כאשר ראש ההוצל"פ הורה עליה לארבעת הרוכשים, או שהיא לא הושלמה מאחר שלא נרשמה בספרי רישום המקרקעין. אם המכירה הושלמה ומוכח שהרוכשים לא ידעו על התרמית, הרי שניתן להותיר בידיהם את הקרקע מכוח תקנת השוק, ועליהם לנסות לתבוע את מי שמכר להם אותה. לעומת זאת, אם המכירה לא הושלמה - תקנת השוק אינה קיימת וניתן לבטל את העסקה ולקבוע שהבעלים היה ונותר אייסוי.
חסדאי מראה שקיימות פסיקות מנוגדות בסוגיות אלו, והוא סבור שהשלמת העסקה היא רק בעת הרישום בטאבו. עוד הוא קובע, כי רישום הערת אזהרה אינו בא במקום רישומה המלא של העסקה ולכן אינו משלים אותה. עוד קובע חסדאי, כי הרוכשים לא הוכיחו שייגרמו להם נזקים מביטול העסקה, וכי זכותו החוקתית של אייסוי לקניין גוברת על טענותיהם אלו.
חסדאי דוחה מכל וכל את טענתם של הרוכשים, כאילו אייסוי נושא באשם תורם משום שנרשם כבעלים באמצעות דרכון טורקי ישן שתוקפו פג ובשל כך ניתן היה לזייף את המסמכים. "מוטב היה לטענה מביכה ומקוממת זו, שלא הייתה מועלית כלל", הוא אומר. מי ש"עושים באדיקות במלאכת התרמית וההונאה" עשויים היו לעשות זאת גם אם הרישום היה מסתמך למשל על דרכון אנגלי. "הכיצד ניתן לטעון ברצינות (משפטית או בכלל) שתושב חוץ בעל קניין (רשום על שמו בישראל) 'אשם' בתרמית ובהונאה שנרקמו, התקיימו וכמעט הושלמו ביחס לקניין זה, רק כיוון שהוא אינו מתגורר בישראל ולא ביקר בה מעולם?", מוסיף חסדאי.
חקירת המשטרה הסתיימה בלא כלום
על קליין, שהיה כאמור כונס הנכסים בתיק ההוצל"פ, אומר חסדאי, כי הוא הגיש כתב הגנה "מביך וסתמי" בן עמוד אחד בלבד, בו טען שנפל גם הוא קורבן לאותה הונאה ולאחר שני דיונים מוקדמים ניתק מגע מהתיק, כאילו אין לו כל קשר אליו: לא הגיש תצהיר עדות ראשית, לא התייצב לישיבת ההוכחות ולא הגיש סיכומים. קליין היה חייב להציג את גרסתו לאירועים, מדגיש חסדאי. התנהלותו "ראויה לגינוי. סבורני כי הוא חטא באורח בוטה לתפקידו ככונס נכסים - קצין בית משפט - ולא פעל בדרך בה הוא מחויב לפעול ובתום לב מוגבר. נראה כי הוא אינו ראוי להתמנות לתפקידים בהם הוא משמש כ'פקיד בית משפט' וכזרועו הארוכה של בית המשפט".
לצד כל אלו קובע חסדאי, כי אייסוי לא הוכיח את טענותיו לפיהן סבן, בירגר ותומר שמש פעלו בעצימת עיניים או שהייתה קנוניה בינם לבין קליין. הם התרשלו, אך פעלו בתום לב. הוא מציין, כי חקירת המשטרה בנושא לא העלתה דבר ולא הוגש כתב אישום נגד איש. משה שמש לא הגיש תצהיר עדות ראשית ולא העמיד את עצמו לחקירה נגדית, ולכן ניתן לקבוע שהוא פעל בחוסר תום לב.
חסדאי קבע, כי אייסוי הוא הבעלים של הקרקע, ביטל את תיק ההוצאה לפועל, מחק את הערות האזהרה לטובת הרוכשים ואת מינויו של קליין לכונס נכסים, והורה לרשות המיסים להחזיר לרוכשים את המיסים ששילמו במסגרת העסקה. הוא דחה את התביעה נגד המדינה (ההוצאה לפועל ולשכת רישום המקרקעין) ונגד בנק מזרחי-טפחות (שמימן את העסקה). חסדאי חייב את הרוכשים, קליין וחכם בתשלום הוצאות בסך 150,000 שקל בשלושה חלקים שווים. את אייסוי ייצגו עוה"ד אבי וינרוט ואריק מגידיש, את הרוכשים ייצגו עוה"ד דורון אריאל ואלעד בן-יורם, את המדינה ייצגה עו"ד עדי אברונין, ואת בנק מזרחי-טפחות - עו"ד מרדכי האן-מרקוביץ.