השופט
יוסף אלרון קובע, כי אין לחייב את הרשות (במקרה הנדון - המשטרה) לבקש צו הרחבה, אך "בשים לב לכך שזוהי הפרקטיקה המקובלת על-ידי רשויות החקירה, אני סבור כי במקרים מסוימים, בהם קיימת סטייה
מהותית מההגבלות המפורשות בצו,
הנוגעות לתכלית ההאזנה, יהא על המערערת להביא טעם מדוע לא פנתה לבית משפט בבקשה להרחבת הצו".
אלרון מסביר, כי קיים חשש מובנה מפגיעה מהותית בפרטיות משום שהמשטרה גם מבקשת את הצו, גם מבצעת את ההאזנה וגם שומרת את התוצרים - וכל זאת על בסיס תשתית ראייתית שאינה ברמה גבוהה. "על כן, על הגורם האמון על החומר שנאסף מוטלת
אחריות מוגברת לנהוג בו בהגינות הנדרשת", וצו ההרחבה הוא אחת הדרכים לצמצום הסיכונים הנובעים מהאזנות סתר.
אלרון קובע: "כאשר הצו מתיר האזנה לשם חקירת עבירות מסוג זה או אחר – אף
שהלשון אינה מנוסחת כהגבלה... יש לראות בכך הגבלה מהותית". הוא קובע, בסוגיה שכאמור עשויה להיות רלוונטית למשפט נתניהו: "יש להבחין בין עבירות
מאותו הנושא והסוג של העבירות המופיעות בצו – אשר לעמדתי לגביהן
כלל לא נדרש לפנות בבקשה לצו הרחבה, לבין עבירות
השונות מהותית מסוג העבירות המופיעות בצו ותכליתן, אשר בעניינן יש צורך לשוב ולפנות לערכאה השיפוטית. זאת מאחר שבשלב הוצאת הצו נשקלו רק השיקולים והאינטרסים הנוגעים למהות העבירה הנחקרת – דוגמת ביטחון הציבור ושלומו בעבירות אלימות, טוהר המידות בעבירות שחיתות שלטונית וכיוצא בזה".
לכן, מסכם אלרון, במצב כזה יש לפנות שוב לבית המשפט, ואם לא הייתה פנייה כזאת - "
לגישתי עליהן [על הרשויות החוקרות] ליתן טעם בפני בית המשפט אשר דן בהליך העיקרי ובקבילותם של תוצרי האזנת הסתר ולנמק לפניו מדוע לא עשו כן. מובן, כי טעם זה יכול שיהא קרבתן של העבירות ה'נוספות' לסוגן ותכליתן של העבירות המופיעות בצו המקורי.
"...הדברים אמורים אך ביחס למגבלות הנוגעות לתכלית האזנת הסתר וסוגי העבירות לשמן נועדה החקירה ולא ליתר סוגי המגבלות, בהן כלל לא נדרשנו לדון במקרה דנן. כמו-כן, דברים אלו נכונים
רק שעה שמבקשות הרשויות לתמלל או לעשות שימוש אחר
הנוגד את המגבלות
המפורשות בצו. דהיינו – כאשר עסקינן בתוצרים שהתקבלו
בהתאם למגבלות, ומהן עולה דבר קיומן של עבירות נוספות או אחרות אין כל צורך בפנייה נוספת למתן צו הרחבה, שכן השימוש כלל אינו נוגד את המגבלות שבצו".
אלרון מסביר, כי "אין ספק כי האזנת סתר היא כלי רב עוצמה, ואולם לצד היותה כלי משמעותי לקידום חקירה, טמון בה פוטנציאל לפגיעה קשה בפרטיותם של נחקרים. הנגזר מכך, הוא שישנה חשיבות של ממש לפיקוח שיפוטי – בזמן אמת – על רשויות החקירה". לדעתו, המנגנון שהוא מציע מהווה איזון נאות בין השמירה על הפרטיות לבין הימנעות מתקיעת מקלות בגלגלי החקירה.