ה״נובאייה גזטה״ היה כאמור אחד האיים האחרונים של עיתונות עצמאית וביקורתית ברוסיה בהנהגת פוטין בשנים האחרונות, וזה לא דבר של מה בכך, בהתחשב בהחרפה של הדיכוי הפוליטי במדינה בשנים האחרונות, למאסרם ומעצרם של מנהיגי אופוזיציה ועיתונאים, ולהימלטותם של אחרים מהמדינה. עיתונאים ברוסיה, חשוב להבין, ודאי כאלה שעוסקים בעיתונות חוקרת, חושפים שחיתויות או מבקרים חריפים של מהלכי הממסד, מסכנים את חייהם כדי למלא את שליחותם העיתונאית. למעשה, לפחות שישה מעמיתיו של מוראטוב בעיתון איבדו את חייהם במהלך השנים בשל עבודתם.
מיד לאחר שנודע על זכייתו בפרס נובל לשלום באוקטובר שעבר, הודיע מוראטוב כי הוא מקדיש את פרס נובל לשלום לששת עמיתיו העיתונאים/פעילי זכויות אדם שנרצחו או נעלמו במהלך השנים - איגור דומינקוב ( הותקף באלימות למוות ב2000), יורי שצ׳קוצ׳יחין (עיתונאי וחבר ה״דומה״ בעבר - הורעל ככל הנראה למוות ב-2003), אנה פוליטקובסקאיה (נרצחה ביריות בבניין בו התגוררה במוסקבה ב-7 באוקטובר 2006), סטס מארקלוב (עו״ד לזכויות אדם שנרצח ביריות בינואר 2009 בצאתו ממסיבת עיתונאים), אנסטסיה באבורובה (עיתונאית ״נובאיה גאזטה״ ששהתה יחד עם מארקלוב במסיבת העיתונאים וחשה לעזרתו מיד לאחר הירי ונורתה גם היא למוות), ונטליה אסטמירובה, פעילת זכויות אדם רוסית צ׳צ׳נית מובילה שנחטפה ב-2009 בגרוזני ונורתה למוות בראשה. עד היום לא נתפסו האחראים לרצח).
הקפאת פעילותו של ה״נובאייה גאזטה״ מדמימה באופן מלא את שרידי התקשורת הרוסית העצמאית - לפני כן נסגרו בחודש האחרון ערוץ הטלוויזיה האינטרנטי ״דוז׳ד״ (״גשם״) ותחנת הרדיו הליברלית ״אכו מוסקבה״. כעת לא רק אזרחי רוסיה לא יוכלו לצרוך תקשורת רוסית עצמאית, נשכנית וביקורתית נגד המשטר כמו שתקשורת אמורה להיות, אלא גם צרכני חו״ל, שראו באמצעי התקשורת הנ״ל מקורות מידע מהימנים ומקצועיים, שמילאו תפקיד עיתונאי קריטי במדינה אוטוריטרית.
