פרופ' עודד גולדרייך יקבל את פרס ישראל במדעי המחשב - קובע סופית בג"ץ, אשר ביטל (יום ג', 29.3.22) את החלטתה של שרת החינוך, יפעת שאשא-ביטון, שלא להעניק לו את הפרס בנימוק שהוא תומך בתנועת החרם על ישראל (BDS). הפרס אמור היה להינתן לגולדרייך אשתקד, אך שר החינוך דאז, יואב גלנט, דחה את החלטת ועדת פרס ישראל. הוועדה היא שעתרה לבג"ץ (ולא גולדרייך עצמו), אשר קבע באוגוסט אשתקד (ברוב דעות השופטים נעם סולברג ויעל וילנר), כי על שאשא-ביטון לשקול שוב את ההחלטה, בעוד השופט יצחק עמית סבר שיש להורות לה להעניק את הפרס. כל השופטים הביעו הסתייגות מהצהרותיו של גולדרייך, אם כי שבו וקבעו - כפי שעשה בג"ץ בעבר - שהפרס ניתן על מצוינות מקצועית ואינו נוגע לדעותיו האישיות של המקבל. בפברואר 2021 החליטה ועדת השופטים פה אחד להעניק את הפרס לגולדרייך על תרומות מעמיקות ופורצות דרך בתחומי מחקריו. גלנט הסביר לבג"ץ, כי תרומתו של גולדרייך למדינה באמצעות מחקריו "מתקזזת" אל מול פעילותו להחרמת מוסדות מחקר ישראלים, המחלישה את האקדמיה הישראלית ופוגעת בחוסנה של המדינה. היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלדבליט, התנגד לעמדתו של גלנט וסבר, כי עניינו של גולדרייך אינו נמנה על המקרים החריגים המצדיקים התערבות בהחלטת הוועדה, ועל כן יש לאשר את החלטתה ולהעניק לו את הפרס. בפסק הדין הנוכחי אומרת וילנר, כי החלטתה של שאשא-ביטון "אינה מתיישבת עם אמות המידה שהותוו לאורך השנים בפסיקתו של בית משפט זה, בנוגע למידת ההתערבות בהמלצות הוועדה על הענקת פרס ישראל". לדבריה, "שיקול דעתו של שר החינוך בהחלטה אם לאשר את המלצות הוועדה או לדחותן הוא מצומצם ביותר, ותחום אך לפיקוח על פגמים דיוניים-ארגוניים בפעולת הוועדה, כגון פגמים שנפלו בקיום הוראות התקנון; ועל קיום כללי התקינות המינהלית, כגון הימנעות מניגוד עניינים".

זכות להביע דעות מכעיסות

וילנר מדגישה: "ככלל, שיקול הדעת של שר החינוך לא כולל ביקורת על המלצות הוועדה לגופן, על בסיס שיקולים חברתיים, ערכיים או מוסריים, שנוגעים לאופיו של המועמד, לעמדותיו, ולהתבטאויותיו בהקשרים כלליים. שיקולים אלה הם שיקולים 'חיצוניים', שככלל, אין לתת להם כל משקל במסגרת בחינת מועמדות לפרס ישראל - הן משום שהם חורגים מן המסגרת המקצועית העומדת לבחינתה של ועדת הפרס; והן מחמת החשש לפגיעה בחופש הביטוי של מועמדים לפרס ישראל, הכולל גם את זכותם להביע עמדות חריגות, ואף מכעיסות, בעיני הציבור או חלקים ממנו. "לכלל זה נקבע אומנם חריג מצומצם ביותר, המאפשר להביא בחשבון גם שיקולים חיצוניים, אך זאת רק במקרים נדירים ויוצאי דופן.... נראה כי אין מקום להשתמש בחריג האמור אלא במקרים שבהם תרעדנה אמות הספים. הפסיקה אומנם לא ראתה להגדיר מקרים אלו, אולם נקבע כאמור כי שיקול דעתו של שר החינוך הוא כה מצומצם, עד כי המלצה של הוועדה כמעט חסינה מפני התערבותו". ההנמקה המרכזית בעניינו של גולדרייך הייתה חתימתו על עצומה נגד שיתוף פעולה אקדמי של האיחוד האירופי עם אוניברסיטת אריאל, בשל מיקומה מעבר לקו הירוק. על כך אומרת וילנר: "בלי להקל ראש בחומרת המעשה, כי החתימה של פרופ' גולדרייך על העצומה, כאשר ברקע הדברים ניצבת חתימת ממשלת ישראל על הסכם שיתוף הפעולה, אינה יכולה לבוא בגדר אותן נסיבות נדירות אשר מצדיקות שלילה של פרס ישראל על בסיס שיקולים חיצוניים". זאת, למרות ש"אף החומרה הרבה הנלווית לשימוש בכלי של חרם - שיכול לדידי בנסיבות המתאימות להוות שיקול חיצוני המצדיק את שלילת הפרס", אך לא במקרה הנוכחי. עמית הסכים עם וילנר, בעוד סולברג סבר בדעת יחיד שיש לדחות את העתירה, באומרו שבהחלטתה של שאשא-ביטון לא נפל פגם המצדיק התערבות בשיקול דעתה. את ועדת הפרס ייצג עו"ד גלעד ברנע, את המדינה ייצגו עוה"ד ענר הלמן, יונתן נד"ב ואבי טוויג, ואת גולדרייך - עוה"ד מיכאל ספרד ואלי שבילי.