מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר, שלמה פילבר, מאשר (יום ד', 30.3.22), כי ניסה לסייע ככל יכולתו לבזק בנושאים שהיו חשובים לחברה. לדבריו, בעקבות הנחייתו של בנימין נתניהו - הוא רצה להשביע את רצונה של בזק ולא להגיע עימה לפיצוצים, שכן "להגיע לפיצוצים מנוגד לקו של השר".
בהמשך עדותו של פילבר בתיק 4000, נדונה הרפורמה בשוק הסיטונאי ובעיקר היבטי התמחור של העמדת תשתיות בזק לרשות מתחרותיה. העמדה המקצועית במשרד הייתה שיש לקבוע את העלויות ואת הרווח של בזק, בעוד החברה ביקשה לקבוע מה תהיה ההנחה שתתן מהמחיר הקמעונאי. בעקבות פגישתו עם שאול אלוביץ בספטמבר 2015, הנחה פילבר את המשרד לפעול על-פי עמדתה של בזק - בלא לחשוף את הפגישה. בעדותו אמר פילבר, כי סבר מקצועית שזהו החישוב הנכון, ולצד זאת - פעל כדי לסייע לבזק.
התובעת, עו"ד יהודית תירוש: "מה שאמרת בחקירה, ששיקול הדעת שלך מוטה לטובת בזק, כי אתה לא יכול להגיע איתם לפיצוץ, אלא צריך להגיע איתם להסכמות - זה נכון. אנחנו נראה כל היום שזה בא לידי ביטוי בטלפוניה. זה הנושא הכואב להם. בנושאים הכואבים להם לקחת את זה לעצמך וניסית לעזור להם ככל יכולתך, והנושא הזה מאוד חשוב להם".
פילבר: "כל מה שאמרת הוא נכון. את כל סוגיית הטלפוניה זיהיתי כשולית, שהפכה להיות חשובה מאוד גם בבזק - ואין לי מושג להם - וגם באגף הכלכלה, שראו בזה את היהלום ברפורמה שלהם. מבדיקות שעשיתי לא ראיתי את החשיבות של זה, ולכן היה לי קל לוותר להם. זה נכון שהיה מרכיב של לא להגיע לפיצוצים ולא לפגוע בתחרות. ארבע פעמים היו נסיונות להגיע להסכמה וזה נפל. מעבר לזה, כל הפער היה עשרה שקלים, בדיונים צמצמנו אותו לחמישה שקלים, ולא הצלחתי להביא את הצדדים להסכמה. זה סכומים מגוחכים, בשוק של 25 מיליארד שקל. לכן התייחסתי לזה די בזלזול".
את טיוטת השימוע בנוגע לרפורמה בשוק הסיטונאי, שהעבירה אליו עוזרתו עדי קאהן-גונן בדצמבר 2015, העביר פילבר תוך שתי דקות לשתדן של בזק, אלי קמיר. פילבר השיב: "שלחתי לקמיר, לא תקין. לגבי התוכן: אני רוצה שההצעה לחברות האחרות תהיה מקובלת על בזק, כדי שלא נגיע לסאגה של עתירה לבג"ץ וכו', כי כאשר החברות רוצות לעכב - הן יודעות לעכב". השופט משה בר-עם: "למה צריך לשלוח קודם לבזק?". פילבר: "כדי להגיע לכמה שיותר הסכמות לפני השימוע. לא הצלחתי לנקות מראש את ההתנגדויות".
