שלמה פילבר קיצר תהליכים כדי לעמוד בלוחות הזמנים שהכתיבה בזק בנושא ביטול ההפרדה המבנית בחברה. פילבר אמר זאת בחקירתו במשטרה, ולבסוף אישר את הדברים (יום ב', 4.4.22) גם בעדותו בתיק 4000. במטרה לעודד את התחרות, חויבה בזק להעניק כל שירות בידי חברת-בת נפרדת - מה שיצר עלויות נוספות, מנע ממנה להציע ללקוחותיה סלי שירותים ולא אפשר לנצל את ההפסדים הצבורים לצורכי מס של Yes (מיליארד שקל). ביטול ההפרדה היה חשוב מאוד לבזק ולשאול אלוביץ, אישר פילבר, והשאלה כאשר נכנס לתפקידו כמנכ"ל משרד התקשורת הייתה מתי לבצע אותה. לבזק היה חשוב לבצע אותה ב-2016, כדי ליהנות מהפסדי המס של Yes. "העליתי את הנושא בפגישה הראשונה עם אלוביץ. מבחינת בזק זה היה חזות הכל. המדינה הציגה להם מדי יום דרישות לגבי השוק הסיטונאי, והתמורה מבחינתם הייתה ביטול ההפרדה המבנית", הסביר פילבר. "במשך שנה וחצי, מהיום שנכנסתי למשרד, בניתי מתווה שהיה מבוסס על ההפרדה המבנית. ידעתי שזה מה שמניע את בזק. אמרתי שפעם בדור יש לרגולטור מנוף על המונופול. רציתי לראות איך על זה אני מממש את המדיניות שלי. הסוף של התהליך היה בדצמבר 2016, המכתב ששלחתי למנכ"ל בזק, סטלה הנדלר, שמסכם את העקרונות של המתווה ואת החובות והזכויות של שני הצדדים". פילבר אישר, כי ביצע במכתב מספר תיקונים לבקשתה של הנדלר. בסעיף הראשון, במקום "המשרד שוקל להתחיל בדיונים" על החלפת ההפרדה המבנית, נאמר "המשרד מקדם". בסעיף השלישי נאמר שהפעילויות יהיו במסגרת חטיבות תוך שמירה על "ההיבטים התחרותיים", במקום יותר פירוט שרצו עובדי המשרד. בניגוד לעמדת היועצת המשפטית דאז של המשרד, דנה נויפלד, המילה "שימוע" לא הופיעה במכתב לגבי הפרדה תאגידית, אלא רק לגבי הפרדה מבנית, וזאת למרות שהשר צחי הנגבי קבע שיהיה שימוע; פילבר אישר זאת במייל נפרד להנגבי. לדברי פילבר, "חלק מהעניין היה להגיע להבנות והסכמות. המכתב הזה לא מאשר את התהליך, אלא הוא מכתב כוונות שמתניע את התהליך".