שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, מיכל אגמון-גונן, דחתה (יום ב', 4.4.22ׂ) שש עתירות נגד אישור תוכנית מתחם תע"ש השרון - 7,500 דונם בין הרצליה, רמת השרון והוד השרון, עליהם ניצב בעבר מפעל תעש. התוכנית מיועדת לבניית 23,000 דירות וכן לשטחי תעסוקה, שירותים, תעשיה ושירותים ציבוריים. את העתירות הגישו עיריות רמת השרון והרצליה, החברה להגנת הטבע, עמותת אחל"ה (איכות חיים לתושבי השרון), עמותת ריב"ה (ריאה ירוקה בתעש השרון) ועמותת אדם, טבע ודין. הטענות המרכזיות בעתירות נגעו לטיפול בזיהום הקשה בקרקעות, אשר נגרם מעשרות שנות פעילותו של מפעל תע"ש. לטענת העותרות, לא נעשה סקר קרקע מקיף למיפוי זיהום המים והקרקע והצפי לטיהורה ולא נעשה תסקיר השפעות על הסביבה. עוד נטען, כי התוכנית אינה מביאה בחשבון את ההשלכות התחבורתיות, וכי היא פוגעת בערכי טבע ונוף. אגמון-גונן מזכירה, כי "הלכה ידועה היא, כי בית המשפט יתערב בהחלטה שקיבל מוסד תכנון רק במקרים חריגים, ובאחת העילות המובהקות מתחום המשפט המינהלי, כגון: חריגה מסמכות, חוסר תום לב או חוסר סבירות קיצוני". לדבריה, היא השתכנעה "כי בהליכי התכנון והאישור של תוכנית תע"ש השרון התבצעה עבודה יסודית ומקיפה על-ידי מוסדות התכנון, הן לביסוס התשתית העובדתית הנדרשת בהחלטה מסוג זה לוועדות ולציבור, הן להעדר פגמים של ניגוד עניינים וסבירות הפעלת שיקול הדעת - [ולכן] לא מצאתי לנכון להתערב בהחלטות התכנוניות לגופן". לדברי אגמון-גונן, "בעתירות שלפני שוכנעתי כי נעשתה עבודה מקצועית, מאומצת ויסודית על-ידי מוסדות התכנון, ולא מצאתי בהליכים ובהחלטות משום חוסר סבירות, חריגה מסמכות או חוסר תום לב. הדברים נכונים הן לגבי הטענות הנוגעות לתשתית העובדתית ולמינוי החוקר, שבוצעו כדין; הן לגבי הטענות התכנוניות באשר לפיזור הפארקים ולתמהיל המגורים והתעסוקה בתוכנית, שממילא אין מקומו של בית המשפט לבקר". לגבי הטענות העיקריות לגופן אומרת אגמון-גונן, כי שאלות שימור הטבע (בעתירות נטען שיש לשמר את האזור כולו כפארק ענק) נוגעות לתוכנית המתאר הארצית ולא לתוכנית הספציפית, ובכל מקרה - בתוכנית יש איזון ראוי בין שיקולי השימור לבין שיקולי הפיתוח. מוסדות התכנון היו רשאים לדחות לשלב התכנון הפרטני את ביצוע סקר הקרקע וטיהור הזיהום. עוד קובעת אגמון-גונן, כי בפני מוסדות התכנון עמד כל המידע הדרוש לקבלת ההחלטה והציבור שותף כראוי בתהליך. זאת, בניגוד למצב בתוכנית אפולוניה (גם היא באזור השרון), שם קבע בית המשפט העליון שנפלו פגמים מהותיים בהיבט זה, ובנוסף לכך קיימים הבדלים מהותיים מאוד בין התוכניות. בתוכנית תע"ש השרון, אומרת אגמון-גונן, "ניכר כי התבצעה עבודת הכנה יסודית ומקיפה על-ידי מוסדות התכנון, למעלה מן הנדרש מתוכנית מתארית בסדר גודל חריג מסוג זה. בנוסף, אף בעקבות הגשת העתירות נעשו פעולות בחינה נוספות בשיתוף מומחים מטעם העותרות. שיתוף הציבור בענייננו היה גם הוא מלא ויעיל". עוד בניגוד לתוכנית אפולוניה, בתוכנית הנוכחית יש הצדקה לדחות את תסקיר ההשפעה על הסביבה לשלב התכנון המפורט. לבסוף אומרת אגמון-גונן, כי גם ההשלכות התחבורתיות נבחנו כראוי ואין מקום להתערבות שיפוטית.