לגבי בקשת המנהלים לקבל את שכרם נטו, לאחר גילום המס על חשבון הבעלים, אומר שקד,כי יש לדחותה מכוח ההיגיון והשכל הישר, כלל הנסיבות והחלטות קודמות. קבלת עמדת המנהלים תוביל לכך ששכרם יגדל בעשרות אחוזים, הרבה מעבר ל-4.75% המגיעים להם - וזאת לאחר ששכרם כבר נלקח מתוך קרקעותיהם של הבעלים הפרטיים. המנהלים הקודמים שילמו בעצמם את המיסים בגין חלקם בקרקע ומעולם לא ביקשו תשלום נטו, מציין שקד.
שקד מוסיף, כי טעם נוסף למסקנתו הוא "השכר הגבוה, אף עצום וחסר תקדים, שצפויים המנהלים הנוכחיים לקבל עבור פועלם, כאמור כ-70 מיליון שקל לכל אחד, באומדנה. אמנם, אחוז השכר הכולל, 8%, וחלוקתו בין המנהלים הנוכחיים לקודמים, נקבע עוד לפני עשרות בשנים בתיק זה, אך הפרמטרים לחישוב השכר בוודאי שצריכים להיגזר מכלל הנסיבות, גובה שכר הטרחה והפסיקה הנוהגת בדבר היום, בחלוף למעלה מ-40 שנה מעת קביעת אחוז שכר הטרחה". במקרים קודמים אף הפחית בית המשפט את שכר הטרחה כאשר היה גבוה מדי, ובוודאי שאין סיבה להעלותו על-ידי תשלומו בנטו, אומר שקד.
כמה מן הבעלים הפרטיים אכן ביקשו להפחית את שכר המנהלים ("אדיר", מכנה אותו שקד). לדברי שקד, "לו הייתה מובאת בפני כעת בקשה לקביעת שכר המנהלים, הרי שנוכח הפסיקה הנוגעת בדבר, ספק רב מאוד ואף למעלה מכך, אם הייתי פוסק למנהלים את אחוז
שכר הטרחה מהמקרקעין שנפסק לפני עשרות בשנים". אולם, השכר אושרר לאורך השנים והמנהלים הסתמכו עליו. הם פועלים בצורה אינטנסיבית, מקדישים לגוש הגדול את רוב זמנם ויש לזקוף לזכותם גם את פינוי שדה דב. הם נטלו על עצמם סיכון כאשר עבדו שנים רבות ללא תשלום וללא ודאות שניתן יהיה לבנות על קרקעות שדה התעופה, ואין מקום להפחתה רטרואקטיבית של שכרם.
המנהלים חויבו בתשלום הוצאות למדינה בסך 120,000 שקל ושקד מדגיש שתשלום זה יבוא מכיסיהם ולא מקופת הבעלים. את המדינה ייצגו עוה"ד קרן יוסט ומאיה לויאן, ואת הבעלים הפרטיים שהשתתפו בהליך - עוה"ד שמואל שוב, יצחק מירון, עמי בן-יעקב, אלי שחור, מרים דונין, דורון כוכבי, גיל הירשמן, מיכאל שטיינבך וגיא מוסרי.
