כאשר מוצע לצרכן מבצע המבטיח הנחה או אף מוצר במתנה אם ירכוש מספר מסוים של מוצרים, והמבצע מתייחס למוצר "הזול שביניהם" - הוא יופעל על המוצר השני בגובה המחיר ולא על המוצר הזול ביותר בקבוצת המוצרים שרכש הלקוח. כך קובע (יום א', 15.5.22) שופט בית המשפט העליון, עופר גרוסקופף. השאלה מתעוררת לגבי לקוח הרוכש יותר מאשר הכמות המינימלית המזכה בהנחה או במוצר חינם, כאשר המבצע הוא למשל "המוצר השני בעשרה שקלים הזול ביניהם" או "המוצר השלישי חינם הזול ביניהם". גרוסקופף קובע, כי המבצע לא יוחל על המוצר הזול ביותר מבחינה מוחלטת, אלא על המוצר הזול שאחרי המוצר היקר ביותר. המשמעות היא מרחיקת לכת ומעניקה לצרכנים הנחות ניכרות - אם כי הגדרת המבצע ככזה החל על "הזול ביותר" תסגור פרצה זו מבחינת המוכר (כפי שמציין גרוסקופף במפורש). כך למשל, אם מובטח שהמוצר השני יהיה בעשרה שקלים, והלקוח רכש מוצרים ב-50 שקל, 40 שקל ו-20 שקל - הוא ישלם 80 שקל (ולא 100 שקל כפי שטענו הרשתות בדיון בעליון). אם מובטחה שהמוצר השני יהיה חינם, והלקוח רכש מוצרים ב-60 שקל, 50 שקל ו-30 שקל - הוא ישלם 90 שקל (ולא 110 שקל כפי שטענו הרשתות). אין מחלוקת על כך, שאם הלקוח רכש רק שני מוצרים - הוא ישלם 90 שקל 100 שקל בדוגמה הראשונה ו-110 שקל בדוגמה השנייה. גרוסקופף מבסס את פסק דינו על כך שהרשתות שעניינן נדון בפניו - סופר דוש, טיב-טעם וחצי חינם - הודו שהלקוח יכול לדרוש לצרף תחילה את שני המוצרים היקרים ביותר וכך לזכות בהנחה על הזול מביניהם, ולא על הזול ביותר בכל הקנייה. זאת, הן משום שמטרת המבצע היא לעודד רכישת מספר רב יותר של מוצרים, והן משום שהלקוח יכול לחלק את רכישתו בצורה מלאכותית לכמה עסקות וכך לזכות במלוא ההנחה. לאור זאת, גם במצב בו הלקוח אינו מבקש במפורש לצרף את שני המוצרים היקרים ביותר - חובתו של המוכר לעשות זאת עבורו. מבחינה משפטית מתבסס גרוסקופף על התפיסה הפסיקתית לפיה "בבוא בית המשפט לפרש חוזים צרכניים, עליו לתת דעתו למאפיינים הייחודיים של התקשרויות צרכניות, ובראשם לחוסר השוויון המהותי המאפיין עסקות מסוג זה". כאשר בא בית המשפט לפרש חוזים כאלו שבין המוכר לצרכן, "יש להעניק מעמד מרכזי לתכלית האובייקטיבית של החוזה, קרי לאינטרסים המקובלים של עוסק הוגן וצרכן הוגן". כאשר הלקוח אינו בוחר כיצד לצרף את המוצרים, "חובת תום הלב מחייבת את העוסק לפעול בהתאם לטובת הלקוח, וזאת באותן נסיבות בהן מחד-גיסא בחירתו של הלקוח, לו היה נותן דעתו לעניין, ברורה מאליה; ומאידך-גיסא, פעולה בהתאם לבחירתו הנחזית של הלקוח תואמת את תכלית העסקה הצרכנית (ובענייננו, את תכלית מבצעי המכירות)". ברור ש"הלקוח המיודע היה מצרף לצורך המבצע את המוצרים היקרים ביותר תחילה, על-מנת לקבל את ההנחה המרבית ולשלם את המחיר הזול ביותר", ולכן המוכר חייב לעשות זאת עבורו. גרוסקופף מוסיף: "הצרכן הטיפוסי סובל מחולשות שונות המונעות ממנו לפעול למען מקסום תועלתו ממימוש המבצע באמצעות שימוש מושכל בכוח הצירוף, ומציבות אותו בעמדה נחותה אל מול העוסק. על כן, ככל שברצוננו להעניק לתנאי המבצעים משמעות המתיישבת עם תכליתו האובייקטיבית של המבצע בעת שהוצע, הרי שנדרשים אנו לפרש את תנאי ההתקשרות, ובכללם את חובת תום הלב המוטלת על העוסק, באופן שימנע את ניצולה של נחיתות זו על-ידי העוסק, ויאפשר לכלל הצרכנים ליהנות מתנאי המימוש המיטביים, ללא תלות בכוח המיקוח שלהם או במאפיינים אישיים אחרים".