השופטים ביקשו להבין האם ועד כמה הסתמך פילבר בחקירותיו על זכרונו. השופט משה בר-עם ציין שהוא מרבה לדבר על הערכות ומסקנות ושאל: "יש לאדוני זיכרון ברור?". פילבר: "כן, פגישת ההנחיה. יש לי זיכרון צילומי שלה. אני לא זוכר מתי היא הייתה. אני זוכר מה עשיתי מיד אחריה – שהלכתי להיפגש עם קמיר ואלוביץ. מה בדיוק נאמר בפגישות, זה פחות". בן-צור: "אתה כל פעם יכול לנסות לפגוע בנתניהו בתוספות שלא היו ולא נבראו, כי אתה רוצה להגן על עצמך. יש לך איזשהו זיכרון על הפגישה עם קמיר?". פילבר: "על התוכן – פחות". בן-צור: "פחות, עד כדי אין". פילבר: "תיארתי פה את התכנים, אני יודע מה היה בפגישה, לא המצאתי". בר-עם: "אני מנסה להבין אם אתה מעיד על דברים שבזיכרון או על הערכות". פילבר: "זה מה שאמרתי בחקירה". השופטת רבקה פרידמן-פלדמן: "מה המשמעות של 'רעננו את זכרוני'? אמרו לך ואתה נזכר, או אמרו לך ואתה מקבל?". פילבר: "אני לא יכול עד כדי כך לדייק במצב הנפשי שלי אז. אמרתי דברים שהיה לי זיכרון מסוים בהם והם חיזקו לי את הזיכרון. יש דברים שאני זוכר את ההקשר ולא זוכר במדויק. אם יושב מולי אדם שאומר שהוא מחזיק מסמכים ואומר שהוא יודע מה היה, אני נסמך עליהם ומקבל. במקום שבו ידעתי בוודאות שהדברים לא נכונים – אמרתי להם שזה לא נכון". פרידמן-פלדמן: "ואיפה שלא ידעת?". פילבר: "התלבטתי ולפעמים נעזרתי בכל מיני מילים". בן-צור: "אמרת שהיה לך זיכרון חי של פגישה עם קמיר. בהתחלה, כעד מדינה, לא זכרת [את השם] נתניהו עד שהחוקרת בלבלה את המוח. ואז אמרת: אני מעריך, אם כן – אז כן". פילבר: "זה מה שהצגת. אני לא זוכר את הפרטים; אני זוכר את הדינמיקה של החקירה. בנו לי מצג מסוים ולתוך המצג הזה הטמעתי את הדברים שידעתי, ובסוף הגעתי לגרסה דרך מה שנתנו לי ומה שזכרתי. אמרו לי שמאחורי הגב שלי התנהלה עסקה גדולה במשך שלוש שנים, זה המצג". סניגורו של אלוביץ, עו"ד ז'ק חן, גילה, כי בסוף השבוע גילתה ההגנה מהפרקליטות רבבות שורות של מחקרי תקשורת שהשחירה התביעה (לדבריה בטעות), ואשר מלמדות על קשר אינטנסיבי בין פילבר לקמיר לפני פגישותיהם. לטענתו, עובדות אלו סותרות את הטענה לפיה השניים היו מסוכסכים והשלימו רק כדי לשרת את נתניהו ואלוביץ.