שופטת בית המשפט העליון, ענת ברון, הטילה (יום ג', 17.5.22) הוצאות בסכום גבוה של 45,000 שקל, כאשר קבעה שמונח בפניה "הליך סרק שמעצם טיבו טומן נזק למוסד הייצוגי". מדובר בבקשה לתביעה ייצוגית שהגיש שלמה כתראן, באמצעות עו"ד תומר אפלדורף נגד חברת דרך ארץ הייווייז, מפעילת כביש 6. בבקשה נטען, כי דרך ארץ הפרה עד 2018 את חובתה לפרסם ברשומות את עידכון תעריפי השימוש בכביש. בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט מנחם רניאל) קיבל את הבקשה בקובעו, כי אומנם מדובר במחיר ולא באגרה ולכן אין חובה חוקית לפרסמו ברשומות - אך דרך ארץ הייתה מחויבת לכך מכוח החוק להפעלת הכביש ולכן הפרה חוזה עם לקוחותיה כאשר נמנעה מפרסום זה. הוא קבע, כי יש לדון בתביעה למתן פיצוי בדמות ההפרש בין המחיר שפורסם ברשומות לבין זה שנגבה בפועל. ברון קיבלה את ערעורה של דרך ארץ וקבעה שהבקשה אינה ראויה להידון בתביעה ייצוגית. לדבריה, גם אם דרך ארץ הפרה את החוזה עם לקוחותיה - הרי שמושכלות יסוד בדיני חוזים שומטות את הקרקע מתחת לקביעתו של רניאל. הפרת חוזה מעניקה לנפגע את האפשרות לבחור בין ביטול החוזה לבין אכיפתו, ולצד זאת הוא זכאי לפיצוי על הנזק שנגרם לו. במקרה זה, אין מקום לבטל את החוזה, שכן מי שמשתמש בכביש 6 - עושה זאת מרצונו. גם אכיפת החוזה אינה מעשית, שכן מאז ספטמבר 2018 מפרסמת החברה ברשומות את עידכון תעריפיה. לפיכך, נותרה לדיון האפשרות של מתן פיצוי - בה בחר רניאל - אך הוא טעה, קובעת ברון. הזכות לפיצוי נובעת משלושה תנאים מצטברים: נזק; קשר סיבתי עובדתי בין ההפרה לבין הנזק; וצפייתו של המפר שההפרה תגרום לנזק. במקרה זה, ספק רב אם ההפרה גרמה נזק לנהגים וקשה לראות כיצד מצבם היה שונה אילו הייתה דרך ארץ עומדת בחובת הפרסום ברשומות. הנהגים לא השתמשו ברשומת לצורך התעדכנות; התעריפים המעודכנים פורסמו בעיתונים ובאתר של דרך ארץ, והיו זמינים לכל שואל במרכז השירות שלה. חברת כביש חוצה ישראל, שהיא המאסדר של כביש 6, סברה שבכך עמדה דרך ארץ בתכלית שבבסיס חובת היידוע - וברון אומרת שאין עילה להתערבות בעמדת המאסדר.