בקשתה של הפרקליטות לתקן את כתב האישום בתיק 4000 לוקה בחוסר הגינות, היא מופרכת, מבטאת את המצב המסוכן אליו נקלעה הפרקליטות ואשר בעיוורונה כלאה את הנאשמים במציאות קפקאית בלתי נתפסת. כך אומר (יום א', 22.5.22) עו"ד ז'ק חן, פרקליטם של שאול אלוביץ ואיריס אלוביץ. הפרקליטות ביקשה בשבוע שעבר מבית המשפט המחוזי בירושלים לתקן את כתב האישום נגד בנימין נתניהו בתיק 4000, בעקבות החקירה הנגדית של עד המדינה שלמה פילבר, מי שהיה מנכ"ל משרד התקשורת. התיקון המבוקש נוגע למועד קיומה הנטען של "פגישת ההנחיה" (ראו קישור משמאל). בנוסח הנוכחי של סעיף 64 בכתב האישום נאמר "במועד לא ידוע, זמן קצר מאוד לאחר אישור מינויו של פילבר". הפרקליטות מבקשת לכתוב במקום זאת: "במועד לא ידוע, לאחר שהחליט הנאשם נתניהו על מינויו של פילבר". ניסוח זה יאפשר למדינה לטעון, כי פגישת ההנחיה התקיימה בשלהי חודש מאי - ולא ב-8 או 9 ביוני, כפי שטען פילבר והופרך למעשה בראיות שהציגה ההגנה.

חן: העילות אינן מתקיימות

לדברי חן, הבקשה נעדרת עילה והנמקה המצדיקות אותה, בני הזוג אלוביץ לא קיבלו אפשרות סבירה להתגונן מפני התיקון והיא הוגשה באיחור ניכר - בעיצומה של חקירתו הנגדית של פילבר. הפרקליטות חייבת לסייע לבית המשפט לעשות צדק, ולא לחתור להרשעה בכל מחיר, הוא מוסיף. בנוגע להעדר הנימוקים טוען חן, כי לא התגלתה ראיה חדשה ומשמעותית המצדיקה את התיקון; לא חל שינוי משמעותי בכתב האישום בשל תוספת או גריעה של עדים משמעותיים; לא היה שינוי בנסיבות, כגון הסדר טיעון עם אחד הנאשמים. חן מציין, כי על-פי הפסיקה - אלו העילות המצדיקות תיקון של כתב האישום, וכאמור הן אינן מתקיימות במקרה זה. חן טוען, כי שינוי כתב האישום אפשרי רק כאשר הדבר מתחייב לנוכח מציאות ראייתית שהשתנתה ושלא ניתן היה לצפות אותה מראש בשקידה ראויה. רק אז יבדוק בית המשפט האם הנאשם קיבל הזדמנות ראויה להתגונן. חישוב מסלול מחדש כתוצאה מהפרכת סעיפי אישום, בלא שינוי של המסד הראייתי עליו מתבסס כתב האישום, אינו מגבש עילה לשינויו. בקשתה של הפרקליטות היא למעשה הודאה בכך שהופרכה טענה מרכזית שלה; אין לאפשר לה לשנות את המסד העובדתי בכל פעם בה היא מגיעה למסקנה שכזאת, מוסיף חן. ואפילו אם יש הצדקה לשינוי - הרי שמדובר בפגיעה מהותית וקונקרטית ביכולתם של אלוביץ להתגונן, הוא אומר.

בן-צור: הפרקליטות ידעה ושתקה

סניגורו של נתניהו, בועז בן-צור, מצטרף לנימוקיו של חן ומוסיף: "משמעותה האמיתית של הבקשה, כאשר מחלצים אותה ממחלצותיה, היא כי עמדת המאשימה בשלב זה היא כי הדברים האמורים בכתב האישום – ולמעשה: דבריו של מר פילבר – אינם נכונים". לדבריו, הפרקליטות ידעה במשך שנתיים שגרסתו של פילבר אינה עולה בקנה אחד עם הראיות החפציות (איכונים, יומנים ותכתובות) - אך לא עשתה דבר ואף אפשרה לפילבר לחזור על גרסתו בפני בית המשפט. הפרקליטות הגישה בקשה סתומה ולקונית, שאינה עומדת בחובת ההנמקה החלה עליה, ממשיך בן-צור. הבקשה "הוגשה רק לאחר שעלה בידי ההגנה לסתור את הטענה הברורה שבכתב האישום. בכל הכבוד, כך לא נוהגת תביעה הגונה המבקשת להביא לחקר האמת. התנהגות זו גם אינה עולה בקנה אחד עם החובה לשמור על הוגנות ההליך, שכן אין להתיר למאשימה לשנות את גדר המחלוקת לאחר שהנאשמים חשפו את קווי הגנתם במסגרת חקירה שכנגד". הפרקליטות נהגה בצורה תכסיסנית ובלתי ראויה, הוא טוען. לדעת בן-צור, "מטרתה של הבקשה אינה להוביל לחקר האמת. מטרתה האמיתית היא לאפשר למאשימה – בעודה מחזיקה את חרב האישומים המתהפכת מעל ראשו של מר פילבר – לחקור אותו בחקירה חוזרת, תוך ניסיון 'לשכנעו' שמוטב לו לחזור בו מכל הגרסאות שמסר בכל הודעותיו, בחקירתו הראשית ובכל חקירותיו הנגדיות, שלפיהן הפגישה האמורה התקיימה לאחר מועד המינוי... מתן היתר למאשימה לתקן את כתב האישום על-מנת שתוכל לצעוד בנתיב זה בחקירתו החוזרת של פילבר לא יסייע לחקר האמת, ויפגע באורח מהותי בזכות הנאשם להליך הוגן".