שר הביטחון לשעבר, עמיר פרץ, ימשיך לכהן כיו"ר התעשיה האוירית. שופט בית המשפט העליון, אלכס שטיין, דחה (יום א', 22.5.22) את עתירתה של התנועה לאיכות השלטון נגד המינוי. שר הביטחון, בני גנץ, ביקש למנות את פרץ ליו"ר תע"א, למרות שלא נכלל ב"נבחרת הדירקטורים" - רשימת המועמדים לדירקטורים בחברות הממשלתיות. הוועדה למינויים בחברות אלו פסלה את מועמדותו של פרץ, בנימוק שאין לו הניסיון העסקי המשמעותי הדרוש לנוכח גודלה של החברה ובשל זיקתו הפוליטית לגנץ. הממשלה אישרה את המינוי, באומרה שקיימים נימוקים לחרוג מעמדת הוועדה, ובראשם נסיונו הרב של פרץ כיו"ר ההסתדרות וכשר הביטחון וקשריו האישיים עם עמיתיו בחברות ביטחוניות זרות. שטיין דחה את נימוקי הסף של המדינה, לפיהם התנועה לאיכות השלטון לא מיצתה את ההליכים (באומרו שהמינוי נעשה במהירות רבה ולכן לא הייתה אפשרות לכך) ושמדובר במעשה עשוי (נימוק החל רק כאשר מדובר במצב בלתי הפיך). עם זאת, הוא דחה את העתירה לגופה באומרו שאין בסיס לשתי הטענות העיקריות שהועלו בה: חוסר סבירות קיצוני במינוי וחשש מפני מדרון חלקלק של התעלמות מנבחרת הדירקטורים. שטיין מדגיש (בסוגיה שהיא אחת המרכזיות בנושא האקטיביזם השיפוטי): "החלטה שאינה סבירה באופן קיצוני היא החלטה ששום רשות מינהלית, שטובת הציבור לנגד עיניה, לא הייתה מקבלת בנסיבות העניין; ועל כן החלטה כאמור מצויה מחוץ ל'מתחם הסבירות', קרי: מחוץ לרשימת ההחלטות שבאות בחשבון". שטיין מביע עמדה שמרנית בנושא זה: "בהחלטת רשות שאינה לוקה בחוסר סבירות קיצוני ושאינה חורגת בשל כך ממתחם הסבירות, לא יהא בידינו להתערב גם כאשר נמצא כי ההחלטה ראויה לביקורת, ואפילו לביקורת קשה, מטעמים כאלה או אחרים. כל אימת שמדובר בהחלטה שרשות מינהלית יכלה לקבל כאשר היא מעמידה לנגד עיניה את טובת הציבור, יהא עלינו למשוך את ידינו ממעשה ההתערבות, שאם לא כן נמצא את עצמנו פועלים במרחב המדיני, הלבר-משפטי, ומחליפים את שיקול-דעתה של הרשות בשיקול-דעתנו - דבר שאסור לנו לעשותו". לדברי שטיין, יש להשיב בשלילה מוחלטת לשאלה האם מינויו של פרץ לוקה בחוסר סבירות קיצוני. "אדם שעברו המקצועי כולל עמידה בראשו של משרד הביטחון, חברות בקבינט המדיני-ביטחוני של ממשלת ישראל, ניהול של הסתדרות העובדים, ועוד כהנה וכהנה, בוודאי אינו יכול להיפסל כמועמד לשמש דירקטור בחברה ממשלתית כמו תע"א... ההחלטה מהו המינוי האופטימלי לדירקטוריון של תע"א היא החלטת הממשלה, ולא החלטה שלנו. אנו בודקים רק אם המינוי שבו עסקינן הינו אפשרי ברמת התקינות הבסיסית, הא ותו לא; ולאחר שידענו כי מינוי כזה הוא אכן אפשרי, לא נותר לנו אלא לקבוע כי הדרישה להימנע מחוסר סבירות קיצוני - ככל שהיא נוגעת למינוי גופו - מולאה". טענת המדרון החלקלק, ממשיך שטיין, "לוקה בכשל לוגי ומשפטי כאחד". בהיבט הלוגי, שימוש נכון בחריג המאפשר להתעלם מוועדת המינויים אינו מעורר חשש לשימוש פגום בו. פסילת מינויו של פרץ עלולה ליצור מדרון חלקלק הפוך, "שמאפייניו כוללים פסילה סיטונית של מועמדים ראויים, בעלי חזון וכישורים מיוחדים, ויצירת דפוס אחיד לתפיסת עולם עסקית-כלכלית מקובלת". ואילו בהיבט המשפטי, לממשלה ולשריה יש חזקת תקינות והנחת המדרון החלקלק מבקשת לחתור תחתיה.