כספים שחולטו מידי נישום בהליך פלילי נגדו לא יקוזזו מן הכנסתו החייבת לצורכי מס. כך קובע (יום א', 29.5.22) שופט בית המשפט העליון, ג'ורג' קרא. פסק הדין הוא האחרון של קרא עם פרישתו בגיל 70, לאחר 33 שנות שיפוט, מתוכן חמש בבית המשפט העליון. את מקומו ב"כסא הערבי" תופס השופט חאלד כבוב, המוסלמי הראשון בבית המשפט העליון. פסק הדין עוסק בעניינו של רועי חיון, אשר בשנת 2016 הודה בביצוע הימורים בלתי חוקיים, הלבנות הון ועבירות מס. במסגרת ההסדר עימו נדון חיון ל-28 חודשי מאסר וחולטו ממנו 5 מיליון שקל. בשנת 2017 חתמו חיון ורשות המיסים על הסכם, לפיו בשנים 2015-2010 הוא העלים הכנסות ב-6.8 מיליון שקל והוא ישלם מס הסך 4.7 מיליון שקל. עוד הוסכם, כי הוא יהיה רשאי להביא להכרעת בית המשפט את השאלה האם יש לקזז את סכום החילוט מהכנסותיו החייבות. באוקטובר שעבר פורסם, כי חיון הוא אחד החשודים המרכזיים בפרשת מרמה, הלבנות ועבירות מס בסך 200 מיליון שקל; פסק הדין הנוכחי עוסק בעבירותיו הקודמות. בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט הרי קירש) קיבל לפני שנתיים את ערעור המס של חיון וקבע, כי סכום החילוט כולו - 5 מיליון שקל - מהווה הוצאה עסקית המיוחסת לשנת 2017. אם הוא אינו יכול לנכות את הסכום במלואו בשנה זו, תועבר היתרה לחישוב המס של 2018. קירש סייג את החלטתו בכך שלא ניתן יהיה להשתמש בסכום זה להפחתת הכנסה שאף היא הושגה בעבירה (ההכנסות מעבירות ההימורים יוחסו כאמור לשנים 2015-2010). המדינה ערערה לבית המשפט העליון על פסק דין זה וקרא קיבל את הערעור (בהסכמת השופט דוד מינץ ומול דעתו החולקת של השופט שאול שוחט). לדברי קרא, גם הכנסה בלתי חוקית חייבת במס וחילוט אינו מפחית את ההכנסה החייבת. החילוט אינו מופיע בחוק בין ההוצאות שניתן לקזז, והיא אינה הוצאה מוכרת משום שהוא אינו חלק בלתי נפרד מניהול העסק ומן הסיכונים הנובעים ממנו. הדבר נובע גם מתקנת הציבור, ויש לתת חשיבות לתכלית החוק. החילוט נועד להרתיע ולהעניש; השבת המצב לקדמותו אינה תכלית עיקרית. הכרה בחילוט תפגע בשלטון החוק ובעקרון היסוד לפיו חוטא לא ייצא נשכר. הכרה בחילוט תפגע משמעותית במאבק בהלבנת הון. אין כל קושי חוקי בכך שההכנסה בלתי-חוקית תמוסה ואילו החילוט לא יוכר כהוצאה. יש בכך פגיעה מסוימת בעקרון מס האמת, אך גוברים העקרונות האחרים. קרא גם סבור, שמוטב שהמחוקק יקבע בצורה ברורה את הטיפול בכספים שהושגו בעבירה. קרא מדגיש: "עת מדובר בכספי חילוט, שהוצאו מידיו של המשיב עקב 'צרה' אליה בחר להיכנס בנפש חפצה, התרת הניכוי תביא לפגיעה של ממש באינטרס הציבור". לדבריו, "תכליותיו של מעשה החילוט שלובות האחת באחרת. הניסיון להפריד ביניהן, בנסיבות המקרה שלפנינו, הוא מלאכותי בלבד. ברי כי 'הוצאת גזלו' של המשיב מ'פיו', כרוכה במניעת ביצוען של עבירות נוספות בידיו, בהרתעתו מלעשות כן, בהכבדה עליו ובהרתעת הרבים מפני ביצועם של מעשים דומים". קרא אינו מכריע בשאלה האם מדובר בזכות היסוד לקניין, ומעיר שבכל מקרה - מדובר בפגיעה מידתית. "גם הזכות החוקתית לקניין היא זכות יחסית. יש לאזנה למול זכויות ואינטרסים נוגדים. בענייננו, הן החילוט והן הטלת המס משרתים תכליות ציבוריות חשובות. השימוש באמצעי אחד אינו מוציא את אפשרות השימוש באמצעי אחר. יש בהפעלתם המקבילה כדי להביא ל'אכיפה משולבת'". הוא מוסיף: "החיוב במס וביצוע החילוט משרתים תכליות שונות, ואין במעשה השלטוני האחד כדי לגרוע מתוקפו החוקי והמוסרי של האמצעי האחר. יתר על כן, מה לו למשיב להלין כעת, משקיבל על עצמו, במסגרת הסדר הטיעון והסכם השומה, את הסיכון כי החילוט לא יותר בניכוי". את המדינה ייצג עו"ד חן אבידוב, ואת חיון - עוה"ד משה מזרחי ועמית קריגל.