הפדרל ריזרב, הבנק המרכזי של ארה"ב, העלה כצפוי (יום ד', 15.6.22) את ריבית הבסיס בשיעור חד יחסית של 0.75 נקודת האחוז ל-1.75% - ההעלאה החדה ביותר מאז 1994 וחזרה לשיעור הריבית לפני הקורונה. ההעלאות המקובלות הן בשיעור של 0.25 נקודה או 0.50 נקודה; השנה כבר עלתה הריבית ב-1.5 נקודות. ה"פד", בראשותו של ג'רום פאואל, מקווה שהעלאות הריבית המואצות יאטו את האינפלציה, שהגיעה לשיעור של 8.6% ב-12 החודשים שהסתיימו בחודש מאי. בהודעתו מזכיר ה"פד" את הפלישה הרוסית לאוקראינה ואת המשך הסגרים בסין כגורמים מרכזיים לאינפלציה. הוא אומר כי העלאות ריבית נוספות בשיעור של 0.75 נקודת האחוז "יהיו מתאימות", אך לא נאמר כמה העלאות כאלה צפויות ובאיזה קצב. משימה מרכזית של ה"פד" היא לשכנע את האמריקנים שיצליח להשתלט על האינפלציה ובכך לרסן את הציפיות האינפלציוניות, שהן נבואות המגשימות את עצמן: הצרכן החושש מעליית מחירים מבצע את הקניות כעת, מגביר את הביקוש וכך המחירים אכן עולים. במסיבת עיתונאים לאחר פרסום ההחלטה אמר פאואל, כי הוא ועמיתיו מבינים היטב את המחיר הכבד שגובה האינפלציה ממשקי הבית, והבטיח שבידי ה"פד" מצויים הכלים והנחישות הדרושים להילחם בה. הוא אמר שהבנק המרכזי מחויב לחזור ליעד האינפלציה של 2% והוא ימשיך להתאים את מדיניותו לתנאים המשתנים. "ההעלאה היום ניכרת והיא לא תהפוך לשגרה. יותר סביר שנעלה ב-0.50 נקודה, אך בכל פגישה [של מועצת הפדרל ריזרב] ההחלטה תהיה נקודתית". פאואל הודה שהאינפלציה המואצת הפתיעה את מקבלי ההחלטות, ואמר שהציפיות הן שתמשיך להיות גבוהה בשנתיים הקרובות - אך תרד בצורה חדה לאחר מכן ותגיע לאזור היעד (2%). מדבריו עולה, כי הריבית תגיע השנה ל-3%, וכי ההעלאה בחודש הבא תהיה 0.75-0.50 נקודה. פאואל הוסיף, כי היה רוצה לחזור למצב שוק העבודה שלפני הקורונה, עם אבטלה בשיעור של כ-4%.

מחלוקת בשאלה האם יהיה מיתון

כלכלנים חלוקים בשאלה האם ה"פד" יצליח לרסן את האינפלציה מבלי לגרור את המשק האמריקני למיתון, אשר ישפיע על העולם כולו. העלאת ריבית אומנם מורידה בדרך כלל את המחירים, אך גם גורמת להפחתת ההשקעות (משום שהאשראי יקר יותר) ולנסיגה בפעילות. החשש מפני מיתון הוא הגורם המרכזי לירידות השערים החדות בבורסות בארה"ב בשבועות האחרונים; הבורסה בניו-יורק נכנסה השבוע באופן רשמי לתחום "השוק הדובי". ה"פד" מקווה, כי יוכל להימנע ממיתון ולהגיע להאטה בלבד, בעיקר בשל המצב יוצא הדופן בשוק העבודה: מספר המשרות הפנויות כמעט כפול ממספר המובטלים. במצב זה, ייתכן שההתמתנות בפעילות תוביל לאיוש המשרות הפנויות בידי מי שלא יוכלו להמשיך להרשות לעצמם להימנע מעבודה, אך לא יהיו פיטורים והאבטלה לא תעלה - הסממן המרכזי והמדאיג ביותר של מיתון. מבקריו של ה"פד" טוענים, כי שוק העבודה אינו נותן מענה לבעיות הבסיסיות הגורמות את האינפלציה. אשתקד נתפסו עליות המחירים כחלק מתהליך מבורך של יציאה מן ההאטה שכפתה הקורונה: האמריקנים חזרו לצרוך והשתמשו במאות מיליארדי הדולרים שקיבלו מן הממשל כסיוע בתקופת המגיפה. בשל כך נמנע ה"פד" מהעלאת ריבית ומצעדים אנטי-אינפלציוניים אחרים. אולם כיום ברור, כי המגמה עמוקה וחמורה בהרבה. היא נובעת אומנם חלקית מהאנומליה בשוק העבודה - המעסיקים נאלצו להעלות את השכר בשיעור ממוצע של 5% כדי למשוך עובדים; השכר המוגדל האיץ את הצריכה; ואת ההוצאות בגינו הם גלגלו לצרכנים בדמות התייקרות המוצרים והשירותים. אלא ששוק העבודה אינו כל הסיפור. קשיים מתמשכים בשרשרת האספקה בשל הקורונה (במיוחד הסגרים החוזרים ונשנים בסין, לצד הקושי לעמוד בביקושים המוגדלים), הזינוק במחירי האנרגיה והמזון בשל הפלישה הרוסית לאוקראינה וכשלים מבניים בשוק האמריקני - כל אלו יצרו אינפלציה ששיעורה הוא הגבוה ביותר מזה ארבעה עשורים.