בית המשפט העליון קובע (יום ה', 7.7.22) פרשנות מצמצמת ל"פתח המילוט" העוסק בעבירת הרצח, ומדגיש שרק במקרים נדירים וחריגים ניתן יהיה להימנע מהטלת מאסר עולם כעונש חובה כאשר הרצח מבוצע בנסיבות מחמירות. לפני הרפורמה בעבירות ההמתה, שנכנסה לתוקפה ב-2019, היה עונש חובה של מאסר עולם על רצח. הרפורמה מבחינה בין רצח בנסיבות מחמירות, בהן נותר עונש החובה, לבין עבירת הרצח הבסיסית בה מאסר עולם הוא העונש המירבי. לצד זאת, המחוקק הוסיף בעבירת הרצח בנסיבות מחמירות, כי "התקיימה נסיבה מחמירה כאמור באותו סעיף קטן, אך מצא בית המשפט, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, כי מתקיימות נסיבות מיוחדות שבשלהן המעשה אינו מבטא דרגת אשמה חמורה במיוחד", ניתן יהיה לקבוע שמדובר בעבירת הרצח הבסיסית ומאסר העולם יהיה העונש המירבי ולא עונש חובה. השופט יוסף אלרון נדרש לראשונה לפרשנותו של סעיף זה, המכונה "פתח המילוט". לדבריו, הנסיבות המיוחדות צריכות להיות קשורות למעשה (הרצח עצמו) ולא לנסיבות חיצוניות כגון נסיבותיו האישיות של העושה (הרוצח). "היכן שהמחוקק קבע עונש חובה ועיצב מנגנון חריג - הן ברמת האחריות והן ברמת הענישה, אל לנו לרוקנו מתוכן באמצעות מתן פרשנות רחבה ל'פתח המילוט' החוטאת לתכליתו", הוא מדגיש. אלרון עובר לדון בשאלה מה ייחשב לנסיבות שכאלה, ומדגיש שלא ניתן לקבוע רשימה סגורה אלא דוגמאות בלבד. אחת מהן היא המתת חסד -אך ודאי שלא בכל מקרה, אלא רק בנסיבות המתאימות לפי שיקול דעתו של בית המשפט. דוגמאות נוספות נוטל אלרון בהשאלה מתיקון 113 לחוק העונשין (הבניית שיקול הדעת בענישה), הכולל נסיבות העשויות להביא להקלה בעונש: יכולת מוגבלת של הנאשם להבין את מעשיו בשל גילו או בשל התגרות מצד הקורבן, ומצוקה נפשית של התעללות מצד הקורבן. אפשרות נוספת היא של מבצע בצוותא שחלקו ברצח עצמו היה מצומצם מאוד.

גם בשל התרבות מעשי הרצח

אלרון מוסיף, כי עוצמת הנסיבות המיוחדות צריכה להיות כזו אשר תציב רף גבוה, "במובן שהרשעת הנאשם בעבירת רצח בנסיבות מחמירות והטלת עונש מאסר עולם בגין מעשיו אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות צדק בסיסיים ותכליות הענישה". רף נמוך מדי יפגע בעקרון קדושת החיים וירחיב יתר על המידה את השימוש ב"פתח המילוט", מבהיר אלרון. "בהתחשב בכך שכל מעשה רצח מגלם נסיבות חריגות ביחס להתנהלות נורמטיבית, הרי שמדובר במקרים החריגים שבחריגים. רוצה לומר: בחינה האם נסיבות המקרה 'מיוחדות' כלשון הסעיף, צריכה להיעשות בהשוואה לנסיבותיהם של מעשי רצח אחרים", הוא מוסיף. לדברי אלרון, צמצום זה מחויב גם נוכח המציאות: "בעוד דומה כי בעבר מקרי רצח היו נדירים, בחלוף השנים אלו נהפכו לחזון נפרץ - משהאלימות גואה וויכוחים בעניינים של מה בכך מסתיימים בתוצאה טראגית של אובדן חיי אדם. הקלות הבלתי נתפסת שבה עבריינים כיום נוטלים בידם נשק כלשהו וגודעים את חייו של אחר - מקוממת ובלתי נסבלת. מעמדו של עקרון קדושת החיים מחייב אפוא כי עונשו של מי שביצע רצח בנסיבות מחמירות יהא החמור שבדין - מאסר עולם. אזי, עלינו להקפיד כי למעט במקרים חריגים עד מאוד, טענות בדבר סכסוך כלשהו אשר הוביל לביצוע הרצח לא יועילו לרוצח להפחתת עונשו". בית המשפט העליון דחה את ערעורו של דוד חיים, אשר רצח את גרושתו, אופירה חיים, וטען שיש להפעיל בעניינו את "פתח המילוט" בנימוק שהיא התעללה בבנותיהם ובאמו. אלרון אומר כי בית המשפט המחוזי מרכז דחה טענה זו במישור העובדתי, וכי מדובר ברצח אכזרי ומתוכנן העונה להגדרת הנסיבות המחמירות. השופטים גילה כנפי-שטייניץ וחאלד כבוב הסכימו עם אלרון, אם כי כבוב העיר שלדעתו יש לחבר את הדיון בעוצמת הנסיבות המיוחדות ובנטל להוכיח אותן. את חיים ייצג עו"ד אביגדור פלדמן, את המדינה ייצגה עו"ד עינת גדעוני, ואת שתיים מן הבנות - עוה"ד תמר קלנברג ורותם אלוני.