שופט בית המשפט העליון, יחיאל כשר, הטיל הוצאות בסך 40,000 שקל על מערער המנהל הליכים באותו נושא במשך 25 שנה - בפסק דינו הראשון בתפקיד אליו נכנס בחודש שעבר. יחזקאל אלישיב חתם בשנת 1994 על הסכם לשכירת שש משאיות במסגרת עסקת ליסינג. בהסכם נכתב שמה של חברת זלר-אבלגון ליסינג לצד המספר של חברת-האחות זלר-אבלגון שירותים פיננסיים. בשנת 1997 החלו הליכים משפטיים לאחר שחברת יראל סחר ושירותים לא עמדה בהתחייבויותיה, שאלישיב היה ערב להן. כשר מתאר את ההליכים הרבים בהם מעורב אלישיב, בניסיון למנוע את מימוש המשאיות ואשר במרכזן עמדה אותה טעות בשמה של החברה המשכירה - אשר נדחתה הן בידי בית המשפט המחוזי בתל אביב והן בידי בית המשפט העליון. ההליך הנוכחי בא בעקבות החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את בקשתו של אלישיב לבטל את פסק הדין הקודם שאפשר לממש את המשאיות, שלטענתו ניתן בעקבות תרמית בשמה של החברה. המחוזי קבע, כי אומנם יש בעייתיות ואף תמיהות בחוסר ההתאמה בשמה של החברה, אך הדבר לא נבע מכוונת תרמית כלפי אלישיב או מאן דהוא - ולכן אין מקום לבטל את פסק הדין. כשר דחה את ערעורו של אלישיב (יום ה', 7.7.22). הוא מציין, כי האפשרות לבטל פסק דין בטענת תרמית היא חריג לעקרון פומביות הדיון, ולכן סעד זה יינתן "במקרים חריגים וקיצוניים במיוחד" ולאחר שהמבקש עמד בנטל כבד. פסק דינו של המחוזי מבוסס על קביעות עובדתיות מובהקות ואין מקום להתערב בהן, ודי בכך שאלישיב חזר על אותן טענות כדי לדחות את ערעורו. טענת התרמית קלושה והיא אף עומדת בסתירה לטענות אחרות של אלישיב. כשר מותח ביקורת קשה על טיעון נוסף של אלישיב, ולפיו שיקולי צדק מבססים את ערעורו. הוא טען, כי פסק דין קודם של בית המשפט העליון קבע שבית המשפט ייעתר לבקשת ביטול מחמת תרמית "גם כאשר לא נטענת (או לא מתקבלת) טענה בדבר מרמה, וגם כאשר הראיות שעל בסיסן מוגשת בקשה לביטול פסק דין חלוט לא היו בפני בית משפט בשל מחדלו של אותו צד". כשר מגיב: הטענה חסרת כל בסיס, שכן לא נקבעה הלכה כזו "והטיעון כולו, בנסיבות העניין, הינו טיעון אבסורד", שכן אלישיב הוא זה שלא התייצב לדיון ב-2005 - ותשע שנים אחר כך ביקש לקיים דיון לגופו של עניין. הנשיאה אסתר חיות והשופטת דפנה ברק-ארז הסכימו עם כשר. את אלישיב ייצגה עו"ד יסמין מזרחי, ואת חברת ענבר גרופ פיננסים (לשעבר זלר-אבלגון ליסינג) - עוה"ד טל בננסון וענת מלינבוים.