ועדת הערר לעניין מענקי הקורונה, הפועלת ברשות המיסים, פעלה בניגוד לפסיקה מחייבת למרות שלא ערערה עליה, ובדיון המשפטי בעקבות החלטתה היא העלתה טענות עובדתיות וזאת בניגוד לדין. כך קובעת (15.7.22) שופטת בית המשפט המחוזי בחיפה, אורית וינשטיין. מפסק הדין גם עולה, כי ועדת הערר השתמשה בנימוקים בלתי סבירים בעליל כאשר דחתה את בקשת הסיוע שהגיש עוסק בתחום התעופה, שעסקיו כמעט ונמחקו בשנות הקורונה. בוריס פודולסקי מייצר מערכות אוטומציה ליצרני מנועים למטוסי נוסעים, ולקוחותיו העיקריים הם חברות-בנות של רולס-רויס, פראט אנד ויטני וג'נרל אלקטריק וחישולי הכרמל שהיא ספקית של פראט אנד ויטני. בשנת 2018 עמדו הכנסותיו על 6 מיליון שקל ובשנת 2019 הן הסתכמו ב-4 מיליון שקל; בשנתיים של הקורונה הן היו כמעט אפס. למרות זאת, רשות המיסים דחתה את בקשתו לסיוע וערעורו נדחה בידי ועדת הערר, בנימוק שהוא לא הוכיח שהירידה נובעת מן הקורונה. וינשטיין מצאה שורה ארוכה של פגמים בהתנהלות ועדת הערר. למרות שפודולסקי ביקש במפורש לאפשר לו ולרואת החשבון שלו להופיע בפניה, קיבלה ועדת הערר את החלטתה על סמך המסמכים בלבד. זוהי החלטה בלתי סבירה הפוגעת בעשיית הצדק, שכן היא מנעה מפודולסקי להסביר את צורת הניהול של עסקיו, אופן כניסת הפרויקטים, מדוע שינה את התנהלותו ערב הקורונה וקבעה ללא ביסוס עובדתי שהוא לא הצליח למצוא פרויקטים חדשים עוד לפני המגיפה.

בסיס ההשוואה נקבע בצורה שרירותית

ההחלטה עצמה הייתה בלתי סבירה, ממשיכה וינשטיין. הוועדה קבעה שרירותית את ינואר-פברואר 2020 כבסיס ההשוואה לחודשי הקורונה, התעלמה מכך שהעסק מאופיין בתנודתיות רבה בין החודשים וכתוצאה מכך אף דרשה מפודולסקי להשיב את המקדמות שקיבל. הוועדה רמזה שערב הקורונה היה פודולסקי מצוי בשלבי סגירת העסק והתעלמה מכך שזכותו לנהל את עסקיו כרצונו, וכאמור - בלא שניתנה לו כל הזדמנות להסביר את מהלכיו, ממשיכה וינשטיין. הוועדה לא הרימה את הנטל לסתור את החזקה העובדתית שהצניחה בהכנסות נובעת מן הקורונה, בעוד פודולסקי הוכיח זאת. הוועדה אף טענה, כי פודולסקי היה חייב לחפש הזדמנויות עסקיות מיד עם סיום הסגרים בשנת 2020, אך וינשטיין קובעת שזוהי דרישה בלתי סבירה המתעלמת מן המציאות ששררה באותה עת. הוועדה טענה שהמשבר היה הזדמנות לשיפוצים כלליים במטוסים; וינשטיין מגיבה: "טיעון זה אינו סביר. משבר הקורונה גרם לנזקים עצומים ומשמעותיים למשק כולו, ולענף התעופה בפרט, כאשר ידוע, כי חברות התעופה ספגו הפסדים עצומים במהלך תקופת הקורונה, והשבתת ענף התעופה הובילה לפיטורי עובדים באופן מאסיבי. ספק גדול אם חברות התעופה נתנו דעתן בעת חירום כזו לרכישת מנועים חדשים - כאשר ציי מטוסים שלמים מושבתים במשך תקופה ארוכה ועובדים רבים מפוטרים". ביקורת חריפה במיוחד בפיה של וינשטיין על כך שהוועדה השיבה להשגה אחת של פודולסקי 188 יום לאחר שהוגשה ולאחרת לאחר 246 יום, וזאת בניגוד לפסק דין קודם שלה ובניגוד לחוק המחייב תשובה תוך 120 מיום. בתיק הקודם נדחתה טענת רשות המיסים, לפיה המועד הקבוע בחוק מנחה אותה אך אינו מחייב אותה, זאת בעיקר משום שנשמת אפו של החוק היא סיוע מהיר ויעיל. הרשות לא ערערה לבית המשפט העליון על קביעה זאת, ולפיכך מדובר בפסק דין חלוט המחייב אותה. בתיק הנוכחי חזרה הרשות על אותה טענה, כאילו לא ניתן פסק דין; זו אינה דרך ההתנהלות המצופה מרשות שלטונית, מדגישה וינשטיין.

הרשות רוצה אישור להפרת החוק?

וינשטיין ממשיכה: "אם לא די בכך, במסגרת השלמת הטיעון מטעם המשיבה נטלה היא לעצמה את החרות, במסגרת ערעור מינהלי ובלא אישור מבית המשפט, להעלות טענות עובדתיות חדשות - שלא בא זכרן כלל בפני ועדת הערר, ואשר למערער לא ניתנה כל אפשרות להתמודד עימן במסגרת הליך הערר". זאת, למרות שבית המשפט הדן בערעור אינו שומע טענות עובדתיות. "המשיבה אינה רשאית לעשות דין לעצמה ולנצל את ההזדמנות שבית המשפט העניק לה להשלים טיעון בנושא משמעות האיחור במתן ההחלטה בהשגה - טיעון שנועד להיות משפטי בלבד - לצורך העלאת טענות עובדתיות מובהקות, בניגוד לדין". וינשטיין שבה וקובעת, כי איחור בתשובה להשגה עלול להיחשב כקבלתה. "ככל שוועדות הערר ימשיכו לקבוע כי כל שניתן לעשות ביחס לאיחורים הניכרים של המשיבה במתן ההחלטות בהשגות הוא לצקצק בלשונן ולהביע תרעומת על האיחור ותו לא - מאומה לא ישתנה. רק אם המשיבה תעמוד בפני סיכון מוחשי שהשגות יתקבלו על הסף, אם לא יינתנו החלטות במועד - יחול שינוי בהתנהלותה הבלתי תקינה. שכן, בידיה של המשיבה מצוי המפתח למתן 'סיוע אמת' ולהסרת ה'איום' על קופת המדינה. כל שעליה לעשות הוא - לעמוד בהוראות החוק ולתת החלטות במועד הקבוע בחוק. "אין זה מתפקידו של בית המשפט לומר למשיבה כיצד לעמוד בהוראות חוק - הקצאת כוח אדם נוסף, הסטת משאבים, קביעת תוכניות עבודה שונות - כל אלו הם עניין למשיבה לענות בו. הדבר היחיד שבית המשפט כן יכול לומר ולהורות למשיבה הוא - לעמוד בהוראות החוק. גם ה'הצהרה' של המשיבה לפיה 'זמן הטיפול הממוצע בהשגות עמד על 202 יום' - איננה מתקבלת על הדעת. כלום מבקשת המשיבה מבית המשפט שיאשרר את התנהלותה ואת חריגתה מהמועד הקבוע בחוק?!", מעלה וינשטיין תהייה רטורית. "ככל שהמשיבה סבורה כי אינה יכולה לעמוד במועד הקבוע בחוק בשל מגוון הטיעונים שהציגה - הפתרון אינו בהפרת החוק ובחריגה מהמועד תוך ריסוק אמון הציבור בשלטון החוק, אלא שומה היה על המשיבה לפעול לתיקון החוק. וזאת לא עשתה". וינשטיין קבעה, כי על רשות המיסים להעניק לפודולסקי מענק השתתפות בהוצאות קבועות, השגותיו מתקבלות על הסף והוא לא יחזיר את המקדמות שקיבל. הרשות חויבה בתשלום הוצאות בסך 50,000 שקל. את פודולסקי ייצג עו"ד מיכאל מיכאלוביץ, ואת הרשות - עו"ד יוסף דאוד.