האוכלוסייה הערבית בערים המעורבות העיקריות שמחוץ לירושלים סובלת מקיפוח מתמשך ובולט בתחומי החינוך, ההקצאות והייצוג במוסדות העירוניים. כך מוסר (יום ד', 27.7.22) מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, בדוח המתלווה לזה העוסק בכשלים בטיפול במהומות בערים אלו בזמן מבצע שומר החומות. החלטות הממשלה המרכזיות בנושא שיפור מצב החברה הערבית בשנים 2020-2010, אשר הסתכמו בתקציבים של 19 מיליארד שקל, אינן חלות על התושבים הערבים בערים המעורבות. התוצאה היא, שאוכלוסייה זו אלו לא קיבלה תקציבים ייעודיים, לא זכתה להתייחסות ייעודית ולא גובשה מדיניות סדורה בנוגע אליה. רק בשנת 2021 הקציבה הממשלה 300 מיליון שקל לתושבים אלו לשנים 2026-2022. בכל הערים המעורבות שנבדקו (תל אביב, חיפה, לוד, נוף הגליל, עכו ורמלה) נמצא, כי שיעור העובדים הבכירים הערבים קטן לעומת חלקם באוכלוסיית העיר: בחיפה שיעורם 7.7%; בלוד - 1%; בנוף הגליל - 5%; בעכו - 9%; בתל אביב - 1.5%; ברמלה כלל אין עובדים בכירים ערבים. בעיריות לוד, נוף הגליל ועכו נמצא, כי שיעור העובדים הערבים הכולל קטן משיעורם בקרב תושבי העיר (13%, 11% ו-20% בהתאמה). באותן ערים מספר החברים הערבים בוועדות מרכזיות של העיריות (חינוך, מכרזים, תמיכות, הקצאות ושמות) קטן מחלקם באוכלוסייה. מתוך 500 נכסים שהקצו הערים המעורבות שנבדקו, חמישה בחבד הוקצו לגופים המשתייכים לאוכלוסייה הערבית: נוף הגליל ועכו לא הקצו נכסים לגופים מהאוכלוסייה הערבית; עיריית חיפה הקצתה שני נכסים; עיריית לוד הקצתה שני נכסים, ורמלה הקצתה נכס אחד. עיריית נוף הגליל לא פרסמה מידע לגבי הליכי ההקצאה של נכסים הנמצאים בתחומה בעיתון בשפה הערבית, בניגוד לקבוע בנוהל הקצאות. במקביל, מספר קטן של גופים ערביים פנו לבקשת הקצאה בכל הערים. שיעור התמיכות שניתנו לגופים מהחברה הערבית מתוך תקציב התמיכות של עיריות חיפה, נוף הגליל, עכו ורמלה היה קטן מ-6%. הערים המעורבות לא בחנו את צורכי האוכלוסייה הערבית המתגוררת בתחומן בנושאי הדת, הרווחה, הנוער והתרבות, את הגורמים למיעוט הבקשות המוגשות לתמיכה ואת החסמים בנושא. נתוני גביית הארנונה לשנת 2020 בחלק מהשכונות הערביות בלוד, עכו ורמלה היו קטנים משיעור הגבייה הכללי באותן ערים: 35% בלוד (לעומת 88%), 62% בעכו (לעומת 89%) ו-26% ברמלה (לעומת 87%). שיעור יתרת חובות הארנונה למגורים בשכונות הערביות בערים אלו מסך יתרת חובות הארנונה למגורים הוא משמעותי: 30%, 40% ו-60% בהתאמה. העלות הממוצעת לתלמיד (היחס שבין התקציב שמשרד החינוך מקצה למוסד לבין מספר התלמידים בו) במוסד חינוך עברי הייתה גבוהה מזו שבמוסד חינוך ערבי: בחיפה ב-9%, בלוד ב-12%, בעכו ב-20% וברמלה ב-22%. פערים נמצאו גם בשיעור הזכאים לבגרות, בשיעור הזכאים לבגרות בחמש יחידות מתמטיקה, ובעיריות לוד ועכו גם במספר המחשבים לתלמיד: בלוד יש לכל 100 תלמידים 15 מחשבים במוסדות חינוך עבריים לעומת שבעה במוסדות ערביים, ובעיריית עכו - 35 במוסדות חינוך עבריים לעומת 27 במוסדות ערביים. עיריות חיפה, לוד, נוף הגליל ועכו לא הנגישו את אתריהן לשפה הערבית; בחיפה, לוד, עכו ורמלה לא מושמעת במוקד העירוני הודעת הכוונה בשפה הערבית; בנוף הגליל קיימים שלטים עירוניים ללא כיתוב בשפה הערבית; ושיעור הכותרים בשפה הערבית בספריות העירוניות בכל הערים המעורבות שנבדקו קטן לעומת שיעור האוכלוסייה הערבית בעיר, ובפרט בלוד, נוף הגליל ורמלה, שם שיעור הכותרים בשפה הערבית קטן במיוחד (2.5%, 2% ו-3.1% בהתאמה).