בשאלה הראשונה קובעת חיות, כי מאחר שצו ההורות הפסיקתי גובש כפתרון ביניים עד למענה חקיקתי, יש לראותו ככזה המכונן הורות מכוח "זיקה לזיקה", ולא צו המצהיר על הורות קיימת. עם זאת מבהירה חיות, כי "משהושלם הליך הכינון, 'הורות היא הורות'", ואין כל הבדל מבחינת הדין בין ההורה הביולוגי להורה הלא-ביולוגי. לדעה זו הצטרפו המשנה לנשיאה בדימוס
ניל הנדל והשופטים
יצחק עמית,
נעם סולברג,
ג'ורג' קרא ו
דוד מינץ. המשנה לנשיאה
עוזי פוגלמן סבר, בדעת יחיד, כי צו ההורות הפסיקתי מצהיר על הורותם הקיימת של בני הזוג, אך צירף את דעתו מטעמים מעשיים לדעתה של חיות.
בשאלה השנייה הוחלט בדעת רוב (בניגוד לדעתו יחיד של מינץ), כי בדומה לנסיבות של תרומת זרע אנונימית, גם בפונדקאות חו"ל ניתן להחיל את צו ההורות הפסיקתי באופן רטרואקטיבי, אם הבקשה הוגשה בתוך תשעה חודשים ממועד הלידה. אין טעם להבחנה בין שני מקרים אלה, אומרת חיות, למעט באשר למועד המוקדם ביותר לתחולת הצו. בתרומת זרע אנונימית ניתן להחיל אותו ממועד הלידה, ובפונדקאות חו"ל - רק ממועד ניתוק זיקת הפונדקאית ליילוד, כדי שלא ליצור "הורות משולשת". בית המשפט לא הכריע בשאלה האם במקרים יוצאי דופן ניתן יהיה לקבל בקשות גם אם הוגשו למעלה מתשעה חודשים לאחר הלידה, והותיר את ההכרעה למקרה ספציפי אם יהיה כזה.
בשאלה השלישית הוחלט פה אחד, כי לצורך רישום הורות מכוח "זיקה לזיקה" יש להציג תעודה ציבורית מתאימה, ולא ניתן להסתפק בהודעת בני הזוג. זאת, בין היתר, נוכח הוראות חוק מרשם האוכלוסין, מהן ניתן ללמוד, כי במקרים שהסדרת ההורות מחייבת מעורבות של בית המשפט, המחוקק סבר שיש להתנות את הרישום בהצגת צו שיפוטי מתאים.
במישור הפרטני הוחלט בדעת רוב (בניגוד לדעתו של מינץ), כי צווי ההורות הפסיקתיים שניתנו למבקש בהליך הראשון יחולו באופן רטרואקטיבי החל מהמועד שבו ניתן פסק הדין הזר שניתק את זיקת הפונדקאית לילדים. בהליך השני הוחלט פה אחד לדחות את עמדת בנות הזוג, כך שלצורך רישום הורותה של האם הלא-ביולוגית היא תידרש להציג תעודה ציבורית.
את זוג הגברים ייצגו עוה"ד
ויקטוריה גלפנד,
דפנה כהן-סטאו, בת-חן גרינבלט ו
חגי קלעי (שייצג גם את את רוית צור-וייסלברג ואורלי אורלי וייסלברג-צור). את היועץ המשפטי לממשלה ייצגה עו"ד רות גורדון, ואת משרד הפנים - עוה"ד רן רוזנברג ו
מוריה פרימן.
