"ספק רב אם בית המשפט המחוזי צדק בקובעו מתחם ענישה הולם הנע בין 18 ל-30 חודשי מאסר בפועל, ולבטח לא היה מקום לסטות ממנו לקולה. לטעמי, בעשותו כן, בית המשפט המחוזי עשה חסד עם המערער". זוהי הביקורת שמותח (יום ג', 2.8.22) שופט בית המשפט העליון, יוסף אלרון, על עמיתו לעליון חאלד כבוב - בדחותו ערעור על חומרת העונש שגזר כבוב בשבתו בבית המשפט המחוזי בתל אביב. ערן גרינפלד היה סוחר ניירות ערך בשותפות אותה ניהל גיא בן-דוד, ובשנים 2012-2011 ביצעו השניים לפחות 659 פעולות תרמיתיות בניירות ערך. הללו הורכבו מעסקות אמיתיות ועסקות מלאכותיות, אשר בוצעו בשלב הרצף של המסחר בבורסה והתמקדו במניות שלהערכת המעורבים עמדו להיכנס לממדים השונים של הבורסה ולצאת מהם. רוב הפעולות בוצעו במניותיהן של שבע חברות - הכשרת היישוב, מבטח שמיר, נכסים ובניין, אבוג'ן, סקיילקס, מבני תעשיה וקמהדע. כבוב הרשיע של גרינפלד (ואחרים) בביצוע מאות פעולות תרמיתיות, בהיקף של 76 מיליון שקל ואשר הניבו רווח של 4.2 מיליון שקל, ובעבירות חמורות על חוק ניירות ערך. בגזר הדין עמד כבוב על חומרת המעשים ועל חלקו המרכזי של גרינפלד בהם, וכאמור קבע מתחם של 30-18 חודשי מאסר. כבוב סטה מן המתחם לקולא וגזר על גרינפלד שנת מאסר בפועל, בציינו בין היתר את המשבר הנפשי שחווה בשל הפרשה, את הפסקת פעילותו בשוק ההון, את השיקום שעבר ואת הודאתו ושיתוף הפעולה המהירים עם רשות ניירות ערך. לצד זאת, הורה כבוב על חילוט של מיליון שקל - סכום שהיווה עילה נוספת להקלה בעונש המאסר. גרינפלד ערער על חומרת העונש, אך אלרון דוחה את הערעור וכאמור קובע שהעונש מלכתחילה היה קל מדי. הוא שב ומציין את החומרה שבמעשיו, ובראשן היקף עצום של פעולות תרמיתיות אשר בוצעו בצורה מתוכננת ומתמשכת, ופגיעה משמעותית באמון הציבור בשוק ההון. עוד מצביע אלרון על מגמת ההחמרה בענישה על עבירות כלכליות, אשר באה לידי ביטוי בפסיקתו של בית המשפט העליון [כולל בערעורים על עונשים שגזר כבוב - א.ל] ומוסיף: "[בעבירות כלכליות] יש להקנות משקל ניכר לשיקולי הרתעת הרבים והיחיד, ועל כן מצטמצם בהתאם המשקל שניתן לנסיבות האישיות של אותו נאשם. ככלל, שיקולים אלו מושכים, לכיוונים מנוגדים - היכן שנבכר שיקולי הרתעה, יפחת משקלן של נסיבותיו האישיות של הנאשם, והעונש שיושת על הנאשם יהא כבד יותר. היבט משמעותי זה, לטעמי לא בא לידי ביטוי באופן מספק בעונשו של המערער... לא מצאתי שיקולי צדק שיש בהם כדי להצדיק סטייה לקולה ממתחם הענישה אשר נקבע. אף שיקולי שיקום המצדיקים זאת - אין בנמצא".

שגה לחומרה בגובה החילוט

לעומת זאת, ממשיך אלרון, כבוב שגה לחומרה בחילוט אותו קבע, ולא לחינה המדינה הותירה נושא זה לשיקול דעתו של העליון. המעורבים האחרים נקנסו בסכומים שנעו בין 50,000 שקל ל-350,000 שקל, בעוד גרינפלד נקנס רק ב-50,000 שקל - אך כאמור חולטו ממנו מיליון שקל. לא ברור מדוע המדינה ביקשה לחלט רק את כספו של גרינפלד והנימוק שלה - "לא היינו מספיק ערים באותה תקופה לנושא החילוטים ולא פעלנו נגד כל אחד אחר" - אינו מספק. לאור העובדה שהחילוט היה אחד מהנימוקים של כבוב להקלה במאסר, קבע אלרון שהוא יעמוד על 500,000 שקל. בסיום פסק הדין מדגיש אלרון את הצורך להחמיר עוד יותר בענישה בעבירות כלכליות: "מדובר בעבירות פליליות חמורות, אשר מערערות מבנים חברתיים, ומסבות נזק רחב היקף. לעיתים רבות, רחב בהרבה מזה אשר מסב העבריין המבצע עבירת רכוש 'רגילה'. בהתאם, בית משפט זה מורה מזה זמן רב כי יש לנקוט במגמת ענישה מחמירה בעבירות כלכליות. מגמת ההחמרה אכן באה לידי ביטוי מסוים, והיא מתפתחת בהדרגה, עקב לצד אגודל. לטעמי, מגמה זו טרם הגיעה לממדיה הרצויים, ובשלה אפוא העת להעלות את רף הענישה באופן ממשי אשר יהא בו לבטא את החומרה שבעבירות מסוג זה, ולהוות גורם הרתעה לעבריינים פוטנציאליים המוצאים בעבירות אלה דרך קלה 'לעשות לביתם'". השופטות רות רונן וגילה כנפי-שטייניץ הסכימו עם אלרון (כנפי-שטייניץ ציינה שאינה נדרשת לשאלה האם היה מקום לסטות מן המתחם). את גרינפלד ייצגו עוה"ד רווית צמח, רועי בלכר, אורון קינן ועמית ניר, ואת המדינה - עוה"ד יאיר חמודות וחנה קורין.