"פסיקת הוצאות לעותר שקיבל סעדו, הגם באופן חלקי (ומקל וחומר באופן כמעט ומוחלט), עקב הגשת העתירה, גם במקום בו היא לא התבררה לגופה, הוא בבחינת מושכל יסוד; וזאת מכיוון שיש בכך, בעיקרו של דבר, משום הכרזה כי הגשת העתירה הייתה מוצדקת". כך אומר (7.8.22) שופט בית המשפט העליון, חאלד כבוב, לצד ביקורת על טיפולה הכושל של המשטרה במחיקת הרישום הפלילי של טרנסג'נדרית שהשתקמה לאחר חיי זנות. העותרת, נכה ב-100%, הייתה דרת רחוב ועסקה בזנות, ואגב כך נרשמו לה בשנים 2013-1996 חמישה רישומים פליליים. ארבעה מהם הסתיימו ללא הגשת כתב אישום, ובחמישי אומנם הוגש כתב אישום אך הוא בוטל בשל זוטי דברים. כאשר השתקמה האישה, היא ביקשה מן המשטרה למחוק את הרישומים הפליליים אך בקשתה נדחתה. לאחר שורה של פניות שלא נענו, היא עתרה לבג"ץ לפני חודשיים. רק בעקבות העתירה הודתה המדינה, כי נפלה תקלה בטיפול בבקשה, ולאחר זמן קצר היא נענתה והרישומים נמחקו. כבוב אומר: "התנהלות משטרת ישראל במקרה זה מעוררת אי-נוחות, לשון המעטה. יש להצר על כך שרק לאחר הגשת עתירה, ובצל שבט ביקורתו של בית משפט זה ומעורבות פרקליטות המדינה, הבינו גורמי המשיבים הרלוונטיים כי הם נפלו לכלל טעות. התנהלות שכזו מעמיקה את תפיסת היריבות שבין הפרט והמינהל, שביסודה חשדנות וחשש של הפרט ביחס לרשויות שלטוניות. דברים אלו נכונים ביתר שאת כאשר מדובר באוכלוסיות מוחלשות או מודרות, שיחסן לגורמי השלטון נטוע עמוק יותר בתפיסת היריבות, דוגמת טרנסג'נדרים שהגיעו לכדי עיסוק בזנות ודרוּת רחוב". העותרת ביקשה לפסוק לה הוצאות למרות שלא היה צורך בדיון בעתירה לגופה - שכן היא קיבלה את הסעד המבוקש - ואילו המדינה התנגדה. כבוב פסק לה 10,000 שקל, תוך שהוא מביע עמדה עקרונית בדבר פסיקת הוצאות במקרים דומים. השופטים יוסף אלרון ויעל וילנר הסכימו עם כבוב. את העותרת ייצגו עוה"ד חגי קלעי, קרין תורן-הילבר וגל בריר, ואת המשטרה - עוה"ד יונתן מוזס ונועה רוזנברג.