ועדת העבודה והרווחה המשיכה (יום א', 14.8.22) לדון בחוק תרומת זרע מחייל שנפל. יו"ר הוועדה, אפרת רייטן-מרום הדגישה כי "זהו חוק מכונן ופורץ-דרך, הרגישות והמורכבות הם מובנים מאוד - ונעשה הכל כדי שהחוק יגובש וינוסח בצורה אחראית וראויה". הצעת החוק נועדה לאפשר לחיילים שנפלו במסגרת שירותם הצבאי ורוצים בכך, להתיר שימוש בזרעם, וזאת על-פי בקשת בנות-זוגם או הוריהם השכולים. לדברי צבי האוזר, ממציעי החוק, הדגיש כי "שאיפתנו להביא לקריאה ראשונה את החוק - עוד בכנסת הנוכחית. ההסדר הקיים מסתמך על הנחייה של היועץ המשפטי לממשלה מלפני כעשרים שנה - ולכולם ברור שיש להסדיר את ההתנהלות בחקיקה כדי ליצור שוויוניות. יש משפחות רבות שבזמן-אמת לא ידעו על יכולתן החוקית הזו - וזו אפליה שצריכה להדיר שינה מכולנו. חובת הגיוס החלה רק בישראל - מחייבת את זכות ההמשכיות". ליאור בן דוד, ראש צוות במרכז המידע והמחקר של הכנסת, הדגיש כי יש מדינות רבות שכלל לא מאפשרות שימוש בזרע של נפטר, לעומת מדינות המתירות זאת, כפוף למגבלות שונות. גם אלו המאפשרות - אין מתירות נטילת זרע מאדם מת, ומדינות אחרות - מתירות גם זאת. נדרשת כמובן הסכמת הנפטר בחייו, בחלק מהמדינות - הסכמה בכתב, ובאחרות - שיתברר לאחר חקירה שהנפטר לא הביע התנגדות. אשר שחר, אביו של רס"ן עומרי שחר ז"ל, סיפר כי קצין העיר הדגיש בפניו כי אין עליו חובה ליידע אותו על אפשרות שאיבת הזרע. חנן מלצר, שופט בית המשפט העליון בדימוס, טען כי שתי זכויות חוקתיות מתנגשות במקרה זה: הזכות להמשכיות והזכות לסבתאות. פרופ' אליקים רובינשטיין, שכיועץ משפטי לממשלה, כתב את חוות הדעת בנושא, הוסיף אף-הוא את הצורך בחקיקה. פרופ' שלמה מור יוסף, שכתב דוח ועדה במשרד הבריאות בנושא, העניק משקל מכריע ל"צוואה ביולוגית", אך לא מעניק מעמד להורי-הנפטר. הרב פרופ' אברהם שטיינברג, מומחה לאתיקה רפואית, הציג בעייתיות הלכתית בתרומת זרע מהמת, בגלל ניוול המת או הנאה ממנו. הוא ציין את האפשרות למי שחתם על הסכמה לנטילת זרע - לחזור בו. לדבריו, חייל בן 18, איננו מעניק הסכמה די-מודעת לחתימתו. פרופ' ראול אורביטו, יו"ר האגודה הישראלית לחקר הפוריות, הבהיר כי לא קיימת כיום שאיבת ביציות לאחר המוות. פרופ' רות לנדאו, מומחית לאתיקה רפואית, הזהירה מבעיות פסיכולוגיות המלוות ילדים הגדלים ללא אבא ואמא. "האם כאבם של הורים שאיבדו את בנם - גדול מכאבו של ילד שיגדל ללא הורים?".