שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים, תמר בר-אשר, דחתה על הסף (16.8.22) תביעה בסך 30 מיליארד שקל שהגישו 1,132 נפגעי טרור ובני משפחותיהם נגד ערב בנק, בטענה שהוא מימן את פעולות הטרור בהן נפגעו בשנים 2005-1995. בר-אשר קבעה, כי התביעה התיישנה לפני שנים רבות וכי התובעים גם אינם יכולים להגיש אותה בישראל לאחר שנדחו בארה"ב. ערב בנק הוקם בשנת 1930 בירושלים, אך מאז מלחמת ששת הימים אינו פועל בישראל (יש לו סניף ברמאללה); הנהלתו שוכנת ברבת עמון ויש לו 600 סניפים בכ-40 מדינות. בסוף הרבעון הראשון של השנה הסתכמו נכסיו ב-64.1 מיליארד דולר - מה שהופך אותו לאחד הבנקים הגדולים במדינות ערב - והרווח הנקי היה 166 מיליון דולר. התובעים טענו, כי הוא ניהל חשבונות של פעילים בחמאס, הג'יהאד האיסלאמי וארגוני טרור אחרים; שימש כצינור להעברת כספים לארגוני טרור בשטחים; והשתתף באיסוף תרומות לסיוע למשפחות מחבלים. הם ביקשו לחייב אותו לפצות כל אחד מהם ב-20 מיליון שקל. ההליכים החלו בתביעות שהוגשו בבית המשפט הפדרלי במחוז המזרחי של ניו-יורק מאז דצמבר 2004 והסתיימו כאשר בית המשפט העליון של ארה"ב קבע באפריל 2018, כי לא ניתן לתבוע בארה"ב תאגידים זרים בהסתמך על החוק העיקרי עליו התבססו התביעות (Alien's Action for Tort); בית המשפט הפדרלי דחה קודם לכן עילות תביעה אחרות. התביעה בירושלים הוגשה ביום האחרון של 2019, והיא זהה לאלו שנדחו בארה"ב. ערב בנק ביקש לסלק על הסף את התביעה, בעיקר בנימוקים של התיישנות ומעשה בית דין - ובר-אשר קיבלה את שתי הטענות. בנוגע להתיישנות היא מציינת, כי כאמור מדובר בפיגועים שבוצעו לכל המאוחר בשנת 2005 - דהיינו 13 שנים לפני הגשת התביעה, בעוד תקופת ההתיישנות היא שבע שנים. התובעים התעלמו לחלוטין מסוגיה זו בתביעתם והתייחסו אליה רק בתגובה לבקשה לסילוק על הסף, וגם שם לא הציגו נימוקים משכנעים לכך שיש להחריג את התביעה מכללי ההתיישנות. רוב פסק הדין עוסק בטענה למעשה בית דין, לנוכח העובדה שכאמור תביעות זהות נדחו על הסף בארה"ב - ועל בית המשפט בישראל לכבד את פסק הדין האמריקני. לשם הכרעה בסוגיה זו היה צורך לבחון מהו הדין החל עליה בארה"ב. בר-אשר העדיפה את חוות דעתו של השופט הפדרלי בדימוס ריצ'רד הולוול מטעם הבנק על פני זו של פרופ' סטיבן ולאדק מטעם התובעים. זאת, משום שהיא נסמכת כראוי על פסיקה רלוונטית ובמיוחד על פסקי הדין בתביעות הקודמות, בעוד זו של ולאדק אינה מדייקת בעובדות ואף סותרת טענות שהעלו התובעים בארה"ב. הולוול הסביר שהדין האמריקני מונע מחזור של טענות שנדחו, ואף העלאה של טענות שלא הועלו בתביעה הקודמת למרות שניתן היה לעשות זאת. עוד ציין, כי על-פי החוק בניו-יורק - שם כאמור הוגשו התביעות המקוריות - תקופת ההתיישנות היא שלוש שנים ולכן התיישנו זה מכבר גם עילות התביעה לפי המשפט הישראלי. בר-אשר מוסיפה, כי גם לפי החוק הישראלי חל על תביעה זו הכלל של השתק עילה, המונע מחזור של טענות שהועלו ונדחו. פסקי הדין בארה"ב ניתנו בסמכות והם סופיים; הטענות שהועלו בישראל חוזרות על אלו שהועלו בארה"ב וכך גם הסעדים המבוקשים; והתביעות בארה"ב אומנם נדחו על הסף ולא נדונו לגופן, אך זאת משום שנקבע שלבתי המשפט בה אין סמכות לדון בהן. את התובעים ייצגו עוה"ד גלעד מרקמן, בנימין פרלמן, גבריאל מירון וגיל ממן; ואת הבנק - עוה"ד צבי פירון, דוד חמו, משה ברנר, ששי מנחם, בועז בן-צור ועידן סגר.