אסף אמר, שהיה קצין המודיעין בכלא אלה בדרגת רב-כלאי, ירצה שנתיים מאסר על קבלת 40,000 שקל מאחד האסירים בתמורה להחדרת טלפון סלולרי וכרטיס סים לכלא. שופטת בית המשפט העליון, גילה כנפי-שטייניץ, קיבלה את ערעור המדינה לאחר שבית המשפט המחוזי בבאר שבע גזר על אמר 15 חודשי מאסר. אמר הודה, כי בשנת 2018 הוא שאל את האסיר כמה יהיה מוכן לשלם תמורת החדרת המכשיר, והשניים סיכמו על 50,000 שקל; בפועל שילם האסיר 40,000 שקל במספר תשלומים לאחר ש-אמר דרש שיעמוד בסיכום ביניהם. הוא הודה בקבלת שוחד, מרמה והפרת אמונים והכנסת חפץ לבית הסוהר. השופט המחוזי יובל ליברדו גזר עליו 15 חודשי מאסר - הרף התחתון של המתחם שקבע. שני הצדדים ערערו לבית המשפט העליון, וכאמור כנפי-שטייניץ קיבלה (10.8.22) את ערעור המדינה, בנימוק שהעונש "אינו נותן ביטוי ראוי לבכירות תפקידו של המשיב, לחומרת העבירות בהן הורשע ולנסיבות ביצוען". היא מזכירה את חומרת עבירת השוחד, ודאי כאשר מדובר בבית כלא שהוא חלק ממערכת האכיפה ובשיבוש סדרי הביטחון בו. כנפי-שטייניץ מוסיפה: "בעת ביצוע המעשים כיהן המשיב כקצין המודיעין של בית הסוהר. בתפקידו זה היה מופקד על מערך איסוף המודיעין בבית הסוהר ועל מניעת עבירות מן הסוג שביצע. חרף בכירות תפקידו ורגישותו, מעל המשיב בייעוד המרכזי של תפקידו ופגע באינטרס הציבורי עליו הופקד. תחת למנוע ביצוע עבירות, ניצל המשיב את מעמדו לשם ביצוע עבירות שהיה אמון על מניעתן, למען בצע כסף, זאת תוך ניצול כוחו העדיף מול אסיר הנתון לפיקוחו. "חומרה יתרה טמונה גם בעובדה שהמשיב הוא שיזם את המעשים. אין מדובר אפוא במי שלא עמד בפיתוי ונטל טובת הנאה בשל חולשתו, אלא במי שפעל מתוך עמדת כוח, יזם את המעשים מתחילתם, ניהל מו"מ על גובה התמורה, ביצע את התוכנית העבריינית שהגה, ולא חדל מהתנהלותו הפסולה גם בהמשך תוך ששב ודרש את יתרת התמורה. היבט חומרה נוסף מצוי בעובדה שבמעשיו אלה, חשף המשיב עצמו לסחיטה אפשרית מצד האסיר ויתר הגורמים שהיו מעורבים בעבירות, תוך העמדת כלל משימותיו המקצועיות בבית הסוהר בסיכון". עוד מדגישה כנפי-שטייניץ את חומרת העובדה שמדובר בטלפון: "הנזק העלול להיגרם מאמצעי תקשורת בלתי מנוטר בכלא הוא משמעותי ביותר, שכן בידיים הלא-נכונות עלול מכשיר זה לאפשר פעילות עבריינית מתוך כתלי הכלא, פעילות פשע מאורגן ואף פעילות טרור". נכון שאין המדובר באסיר ביטחוני או בעבריין בכיר, אך "חפץ שהוברח לבין כתלי הכלא, אין לדעת לאן יתגלגל ואיזה שימוש ייעשה בו. משעה שזה נמסר לאסיר, ניטלו השליטה או הפיקוח על המכשיר מן המשיב, ולא ניתן לשלול את האפשרות כי זה ייפול לידיהם של אסירים אחרים. פוטנציאל הנזק המשמעותי של תרחיש זה לביטחון הציבור ברור". ליברדו נתן משקל יתר לנסיבותיו האישיות של אמר, אך בעבירות שוחד יש להעדיף את האינטרס הציבורי - מדגישה כנפי-שטייניץ. יש צורך ב"תגובה עונשית מרתיעה, שיש בה כדי להעביר מסר ברור בדבר הענישה הצפויה לאותם עובדי ציבור אשר מנצלים את מעמדם ואת האמון שניתן בהם לצורך הפקת רווחים אישיים". השופטים יעל וילנר ואלכס שטיין הסכימו עם כנפי-שטייניץ. את המדינה ייצג עו"ד מוחמד סראחנה, ואת אמר - עוה"ד אבי חימי, משה וייס, אריק שכנאי והילה זכריה.